|
הבנתי שכלום לא השתנה. המצב היה אותו מצב שתמיד היה. הכל היה
כרגיל.
|
מלחמת גרביים זה אחד הדברים הכי מפגרים שכמה אנשים יכולים
לעשות. אבל מצד שני גם הכי כיפיים. כל אחד לוקח כמה גרביים,
מסתתר מאחורי איזה שולחן, מיטה, ארונית או כל דבר שיש באיזה
חדר בבית, ופשוט זורקים אחד על השני! שיא הכיף... מניסיון.
|
תחשבו על זה שזאת לא הפעם היחידה שמשהו דומה קורה שאני עושה
משהו שהוא רוצה ואני מקבל על הראש.
|
אני לא מאמין בגורל. אני מאמין במשהו אחר. שלכל אחד יש מסלול
קבוע מראש, אבל כל אחד יכול לבחור לצאת מהמסלול, מהשגרה
ולחיות.
כמובן שנדפקתי במסלול עם ההורים שלי. וכאן מגיע הקטע שבו אני
אספר לכם על ההורים שלי.
|
אז מה אם עשיתי טעויות בחיים? אני יודע שעשיתי אותן ואני מודה
בזה... אבל אני לא מתחרט. לא על אף דבר אחד. כי למה לי להתחרט
על החיים שלי? למה לי לדחוק זכרונות או משהו כזה? זה חלק
ממני... זה מי שאני. אני שונא את החיים שלי...
|
"די כבר!! תפסיקו!! לא!! לא אכפת לי מה יקרה לי בעתיד!! לא אני
לא חוזר הביתה!! אני נשאר איפה שבא לי וכמה שבא לי!
|
הרבה זמן לא כתבתי פה. הרבה זמן לא היה לי צורך לכתוב פה.
עכשיו יש לי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
העולם שלי מסתכם
כרגע במגדל
הקוביות שבנה
גדי ובחנה, שלא
יושבת ליד שרה,
אז ליד מי
לעזאזל היא כן
יושבת?!?!
ומיצדי שתעמוד
בכלל!!!
תלמידת קורס
פסיכומטרי, מועד
אפריל 2005 |
|
