|
יצאתי החוצה והזונה שעמדה שם חייכה אליי חיוך מקסים. אחרי רבע
שעה כשהיא כבר הפסיקה לזוז ונשארה שם בשלולית האדומה, חשבתי
שדווקא ראיתי בעיניים שלה עתיד ורוד יותר...
|
שביל טיפות אדומות קטנטנות
מתגלגלות מתוך חתכים דקים
דמעה שזלגה לעולם לא תוכל
לכבות את האש שבפנים
|
שוב מביט על כנפיי המאובקות
ועל העננים שמבקשים וקוראים לי
ואני, אני משפיל מבט ומתנצל
ונותן לעוד דמעה להתגלגל
|
צללנו מתהומות רחוקים
לתוך אפלה נצחית...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
