|
"למה הכל... שחור כל כך?" שאלתי, מביטה בקונטרסט החד בין
הציורים השחורים לבין הסטודיו הלבן.
"אה". היא אמרה, מגחכת. "זה כי אני מציירת בעיניים עצומות".
|
הייתה לי בחילה רצינית, נדמה היה לי שכל האוויר בחדר נגמר ואני
נושמת אוויר ממוחזר מדי. אם הייתי דוחפת אצבע אחת לא עמוק מדי
לגרון כל הנשמה שלי הייתה נמרחת כמו שוקולד למריחה על השטיח
המלוקק הזה.
|
נעלי הספורט שלי נקשו במדרכה בין המון האנשים העוברים והשבים.
זה לא היה כמו ניו יורק - זרם האנשים הבלתי נתפס שמותיר אותך
כל כך קטן. גם אם תעצור לפתע, כולם ימשיכו ללכת, לאף אחד לא
יהיה אכפת.
|
כשאני רואה אנשים עם פתקים כאלה בארנק, אני יודעת שהם שומרים
את הפתקים האלה כדי שבסוף הם ימלאו את הנקודה הזו בין הצלעות.
|
עמידה ראשונה, עמידה שנייה, רלווה. היא לבד בחדר המחול הלבן,
תוהה אם המראה משקרת. מראה לה תנועות מסורטטות ויפות, חיות,
מרגישות. ובפנים, הכל מת, הרגליים כבר איבדו תחושה.
|
זה לא היה משהו כל כך לא שגרתי אצלה. אבל השקט, כשאין מכוניות,
ואין טלוויזיה, ואין טלפון, ואור - שיווה ליום הזה משהו מיוחד
עבורה. העליונות שלה, שהיא רגילה לצום הזה - לעומת כל השאר,
שיוותה לה עצמה ביום הזה כוח מיוחד.
|
נדמה לי שכל פעם שאת לוקחת את הבגדים למכבסה את מכבסת גם את
הנשמה שלך ברונדל של הבגדים הלבנים.
|
לתכלת היה ליפסטיק שחור. היא לא שמה אותו הרבה. רק לפעמים,
באירועים מיוחדים. כשהיא עמדה מול המראה, צובעת את השפתיים שלה
באדום כהה. מדמיינת שהיא כולה דם. ואז מטשטשת את הצבע לאט לאט,
כאילו הוא נעלם ממנה, נמוג.
|
Do you hear some voice from the kitchen?
It's my soul messing with the pots
|
it's not almost sundown
and still noon in the sun clock of your eyes
|
קצת חום גוף עוד לא הרג אף אחד.
אולי בעצם אם הוא מעל לארבעים מעלות.
אבל לא אכפת לי להישרף דווקא אצלך בידיים.
|
את יודעת, שבסך הכל
את קטנה נורא
והטירוף, נותן לך ממדים.
|
לכוכב האחרון שנשאר בשמיים
כשכבר עולה הבוקר
קוראים איילת השחר.
ידעת?
|
אם היו לי את המילים לתאר לך
את מה שאני מרגישה
אם היו לי את הצבעים לצייר לך
את התחושה
|
אני אוהבת אותך יותר
דרך מעטפות מבויילות
ו-long distance calls.
|
על הכל כבר כתבו כולם.
על אהבה, על פרידה
על החיים, על המוות
על לבד, על ביחד...
|
יש לי אקדח.
ואת כל כולי,
תוכל לקחת.
רק אותו -
לא תיקח.
|
כשפשטת מעלייך שמלה תכולה
השתחלת מתוך חזייה לבנה
ותחתונים בהירים
|
I don't have to feel your touch
To know that its murder
|
זה מן שגעון
נרקיסיסטי כזה
להיות כל הזמן
הכי
בעיני מישהו
|
כשהים מאוהב גלי בודדה
והוא שלה.
|
אתה אומר לי בפנים
שאני ממש גרועה
בכל מה שאני עושה.
אפילו
בפשוט לאהוב אותך.
|
אני כל כך רוצה לחשוב שאתה
רואה אותי
|
לפעמים גם הירח
שוקע ונדמה לי
שאתה מחייך כמו סוף
חודש וזורק אותו כמו כדור
|
לפעמים אני נעלמת
בין שטיחים
שתי וערב
של זרות.
|
קורא לי "איכה"
אך איננו שואל
|
לילה ירד על גרגירים נודדים של חול
ועל רחש גלים ואוויר מלוח של ים.
|
הצללית שלך נעלמת לי
בין מערבולת רגשות.
|
יש כזה טריק במשחק
שכדי שהעיניים לא יהיו ריקות
מחשבים בראש 13 כפול 27
|
מתעקלים בסמטאות
נכנסים לבתים
|
יוליה רוקדת סולו
ומעשנת סיגריות שחורות
בריח וניל
|
זוכרת שסיפרתי לך פעם,
יש אי של שקט באמצע הרצליה.
|
העצב הולם אותך
כמו שמלת מלמלה שחורה
משובצת יהלומים.
|
אתה באמת רוצה לדעת?
אני חושבת, שקו האופק מעולם לא היה
זמין יותר, ופגיע יותר כמו הבשר שלך
|
אני אוהבת ספרים
שדפיהם
הצהיבו.
|
ואז באמת נראה לי שכל העולם
מתפעם ממני כמו שהלב שלי
מדלג מהמילים שלך
|
גם לך לא הייתי נותנת
ציון מדויק
או משרטטת אותך
בקווים ישרים.
|
עצמת עיניים
אמרת שאני מלאך
וחתכת לי את הכנפיים
|
והעיניים נפקחות לרווחה,
התחושה מוכרת.
|
נפשי רוצה תמיד את מה ש
אינה יכולה להשיג
|
אמא יצאה,
לחפש בשדה
פרחים אדומים ולבנים
לשים על שולחן בערב שבת.
|
הקול של אחינועם ניני
בוקע מהחדר הסמוך
כמו מלאך שומר.
|
ובלי לשים לב אפילו
נפרסתי לפנייך
כמו שטיח אדום בפרמיירה מפוארת.
|
כל המועדון מתנועע לפי הבאסים
אני מוחקת מכל פרצוף במקום את תווי פנייך
|
העור שלי יהיה לך פרקט
ושברי הרגשות שלי
נעלי בלט
|
כשאקרא את המלט בפעם ה50 אתקשר אלייך בשעה בה אני יודעת שלא
תעני, ואשאיר הודעה במשיבון.
|
מרגרט: מצאתי דוב פנדה.
מר הלס: זו בהחלט מציאה... ראוייה לשמה.
מרגרט: כן, הוא הסתובב בגן הציבורי לבדו, כנראה ברח מאיזה גן
חיות.
מר הלס: [באבהיות] ולמה את מסתובבת לעזאזל בגן הציבורי לבדך?
מרגרט: כנראה כדי שאוכל למצוא דובי פנדה, מר הלס. אז, ספר לי
מה היה
|
הוא לא נרדם.
אני יודעת שזה לא בגלל שיש לו סיוטים, אחרת הוא כבר מזמן היה
צועק.
|
לארוחת הערב אני מרסקת עגבנייה אחת. עגבנייה אחת אדומה, במרץ.
קודם כל חותכת אותה לשניים כדי לא להיחתך בעצמי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אם יש משהו שאני
יותר אוהב
מסלוגן זה...
(רגע בעצם אין,
תשכחו מהכל)
חזי מ-144 מעביר
את הזמן בלאהוב
את עצמו. |
|
