|
כפי שציינתי, משה היה די דביל, וכתוצאה ישירה מכך הוא כתב וקרא
בשגיעוט חטיו. אפילו את שם המשפחה שלו, אלקלעי, הוא לא ידע
לאיית נכון. כך קרה, שמשה קרא את הבוחן, וראה את שם משפחתו
מתנוסס על הטופס. ניגש אל המורה, ושאל אותה "מה זה זה?"
|
מני היה ילד ממוצע. הוא נולד במשקל ממוצע, והיה בן למשפחה
ממוצעת. היו לו הורים ממוצעים, שהרוויחו משכורת ממוצעת. מני גם
היה ילד רגיל. הוא הלך לגן רגיל ולבית ספר רגיל, וסיים בגרות
רגילה. מני עשה בצבא את המסלול הרגיל, והמשיך במסלול חיים
רגיל.
|
כבר כשעברתי מירושלים לתל אביב הרגשתי את השינוי באווירה.
האווירה התל-אביבית, זו שתמיד מדברים עליה בהערצה אצלנו בבירה,
היתה עכשיו חלק ממני. אני לא יכול להסתיר מכם - חוסר אמצעים
הביא אותי לקנות דירה בדרום העיר, אבל איזו דירה זו היתה...
|
מומלץ בתקופה זו לצאת למסע לגילוי מחודש של המיניות. היעד הטוב
ביותר הוא חופי ישראל, ולהעצמת החוויה מומלץ לצרף עוד חברה או
שתיים למסע.
|
My poor cat's armagedoon.
|
לשתול יער שלם כבר לא יעזור
|
גופך המקומר במקומות הנכונים
מעביר על דעתם עשרות גברים חרמנים,
שלמרות ההפרש העצום בגילאים
לבצע את זממם בך מתכננים -
הו, את.
|
במקום ההוא, בו אין אהבה,
עמוק בתוך החושך -
בלי כל גילויי קרבה,
הזמן כבר איבד את אלמנט האורך.
|
ביום אחד הוא בא פתאום
הוא לא ידע שזה יקרה היום
הכל היה גרוע כרגיל
עד שהחרא האמיתי התחיל
|
שמיים, בקשו רחמים עלי!
אם יש בכם אל,
ולאל בכם נתיב,
אז במטותא ממך יא אלוהים
|
זהו אקסטה - אקסטזי
בואי מותק, תנסי!
כדור קטן ועגול
בוא חמודי, יהיה גדול!
|
רגע אחרי הסיום,
התאורה כבתה.
כל האנשים שהיו חלק ממני,
מנותקים. רחוקים.
|
פסים של רכבת
שוממים באמצע יער.
אי אפשר לראות שמים,
וכבר לא יעלה השחר.
|
כבודך האבוד, הננו כאן!
אל תלך בראש מורכן,
הנך לצידי!
|
והקירות סוגרים עלי.
אין טעם להילחם.
הם יעשו את מלאכתם נאמנה.
הם יסגרו.
|
תכול המערב וארגמן השקיעה
מתערבלים זה בזה
ללא הבחן
ממש כמו שריריהם הרצוניים היחידים
של זוגות מחובקים על הספסלים.
|
וכך הפכנו ממשפחת כהן,
למשפחת השכול
|
ביום-יום אין לי מה לומר לך
מילים כבר איבדו משמעות
במחזה הסוריאליסטי הזה
לרגשותיי אין כל חשיבות
|
אתמול בחלום באה אליי מרילין מונרו
עם השמלה המצחיקה והשומה הזו.
נראית כמו בעבודה של אנדי וורהול,
כנראה שתיתי יותר מדי אלכוהול.
|
מלכת הכיתה הזמינה אותי
לרקוד איתה
סלואו
|
כי המחבר, או אם תרצו -
המשורר, או הסופר,
מקדיש את שני הדפים הראשונים
למשהו לגמרי אחר.
|
לך תסביר לה
שאתה לא כותב בשביל כסף או תגמול -
אתה בסך הכל מבטא
את מכאוביך,
ובהתאם הוא היבול.
|
עכשיו, כשזה רק השילוש הנהדר, אוזניות-אלכוהול-מקלדת (לאו
דווקא בסדר הזה), זה זמן לפרוק מטען אישי. כבר לילה, זמן למשהו
אישי, משהו חופשי, זהו בהחלט צידו האחר של היום השישי.
|
היה היה פעם כוכב רחוק, ועליו חי נער אחד מאוד מאוד טיפש.
כיוון שטיפשות היא דבר אוניברסלי, אני יכול לגלות לכם שזה היה
כל כדור הארץ וזה הייתי אני, אבל מה זה משנה. אז החלטתי לגדל
שיער ליפה כזה, עד הצבא וכל מיני הצהרות מוזרות על רצון לא
להסתפר.
|
אתמול גיליתי שהחבר הכי טוב שלי, זה שאני נמצא ביחד איתו עוד
מהפעוטון ומכיר אותו כמו את כף ידי, מעשן. בשרשרת. החבר שלי,
שתמיד הטיף להורים שלו בגלל שהם עישנו כמו קטר, נכנע ומעשן.
ניסיתי לשכנע אותו להפסיק, ושזה דבר שטותי, אבל הוא לא ממש
הקשיב לי.
|
ומה בין האחד בספטמבר אז,
לאחד בספטמבר היום?
שאז סומן תחילת הקץ,
והיום אנחנו ממשיכים את החלום.
|
אהבתם את מה שראיתם? קנו עכשיו את הטלפון החדש לאנשים מרושעים,
נוקיה Evil!
|
משה: תגיד, יא חתיכת רוסי דביל, איפה חברשלי בני הקטן?
ד"ר היס: אני מוחה בתוקף, אני לא רוסי, אמי באה מגאליציה
ואב...
משה: בקיצר אתה אשכנזי. עכשיו איפה חברשלי בני הקטן?
ד"ר היס: מה זאת אומרת קטן? באיזה מובן?
|
לק לק לק. ממממ, גלידה מעולה. אנשים גדולים אוכלים אוכל גדול.
|
תמונה מתוך שעמום. או יותר נכון מתוך נסיון לבטא משהו. לבטא את
הכעס שלי על הפולנים
|
איך שראיתי את השלט הזה, נדלקתי. פשוט ממיס לראות שבתוך כל
המקום המסריח ההוא, יש כאלה שאוהבים אותנו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
סופרמן הוא סך
הכל חיזר... אבל
באטמן...
יומניו של חתול
מכה שנית |
|
