|
"יאללה, פנק אותה!"
ילדות קטנות ובלונדיות, בנות חמש או שש, יושבות כולן על המעקה.
מפוזרות בסדר שווה, אחת לכל מטר, ברווחים של בדיוק עשר ס"מ.
|
קראתי בספר עב כרס
איך ללטף
רחוק מאזור החלציים
|
או כשאעצום את עיניי הכל יקרה:
אהפוך למקליד גדול בעיוורת.
|
והבטון האפור משקף כמראה
אני מביט בקיר ומבחין באפי, מחובר לפניי
ואז, יד מנחמת על כתף
|
2024 ואין קולות של ילדים משחקים
על שפת האגם,
|
הזקן של נתן
זך כשלג ונמתח מהסנטר
עד לשפה התחתונה
|
כל היום ישבתי בחדר והעננים זזו כאילו
בני הבית לא צופים את תנועותיי
|
כולנו חיים ברגישות יתרה,
האדמה רועדת לי מתחת רגליים,
|
נכתב כלאחר-יד,
בעיניים סגורות
(עובדה ברת התעלמות)
|
"אני לא הייתי מתאר אותך בכלל. אני חושב, שמטאטא זה סמל פאלי"
|
אני מתרגש שהן מגיעות זה כמו לקבל
ביצת הפתעה בדואר
|
זו תבוסה כה מבישה, שהשיר הזה
נכתב שלוש שנים (מאוחר מדי?)
|
"אצל איזה אדם אחר
היית רוצה לשים חיים?"
|
אל פריון, אנרכיסט,
מאיים שלום אדמתי
מנופף בעצמותיו, מטיח אבריו
|
שוב תהיתי, אם אני מרושע
הפחד
מקוד גנטי
סמוי
|
אני כותבים עליך לך
את שרה
|
בבריכהמשלנו, על מזרונות ים עם
מקום לכוס.
צפים בעתדיון וחולפים
|
שתחתוך בסכין, דקה וחיוורת?
גורל
עור שיניו מונח באצבעות
בין אם מתוח
ובין אם שמוט
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
- תגיד, לזברה,
יש פסים שחורים
על רקע לבן או
להפך?
- זה אותו דבר,
פסים פסים. אין
לה רקע.
- אבל לג'ירפה
יש רקע, לא?
- יש לה רקע
קרימינאלי.
- אה, היא מהצד
הלא נכון של
הפסים?
- כן, הפסים של
הזברה.
שיחת לילה
מאוחרת בין
הנזיר האלקטרוני
והרוח של
גורדון. |
|
