[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דפנה ליבוביץ

אל היצירות בבמה האהובות על דפנה ליבוביץאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי דפנה ליבוביץאל היוצרים המעריכים את דפנה ליבוביץ
שלום לכולם, הגעתם לדף שלי, אני מקווה שתיהנו ותרוו
את צמאונכם לספרות,
קצת על עצמי: אני אוהבת לקרוא, לרכוב על אופניים,
להיפגש עם חברים ,לראות סרטים ( חולה על סרטי אימה
:) , ללכת לים או לבריכה, ליצור, לנסות דברים חדשים,
לצחוק( והרבה!!), תיאטרון, להאזין למוזיקה ועוד.

לפעמים הלב עושה לי חור בראש




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
שכבתי במיטה, משתלבת עם המצעים, וניסיתי להיבלע בתוכם לאט לאט,
להתערבב עם האדום מעורר הזעם הזה, לתת לו פעם אחת להשתלט עליי,
אבל רגע אחד לפני ששקעתי נקישה על הדלת משכה אותי מתהום הכעס
שאין לה סוף.
עמדת שם והוכחת לי שאולי נותרו בעולם חיוכים כנים.

מסביבו קהל של אנשים חשדניים ועצבניים, ספק מתבוננים בשעונם,
ספק מתבוננים בשעון של זה העומד לצדם, נועצים מבטי קנאה, ובשעת
תפיסת המעשה שולחים הם חיוך מזוייף שישבור את המתח.
רק בשעונו אף אחד לא הסתכל.

אי שם, בין הרים וגבעות, נמצא מקום נוראי, בית הכלא ללבבות,
מקום בלי חלונות, בלי תקוות, עם קירות שחורים, מקום בו כולאים
אהבות לעולמים, ובטח אתם כבר יכולים לנחש מי האסירים.
בימים בכי, בלילות זעקות, כל הצער מהדהד שם, בין הקירות.

מוסר השכל
והזקן השיב לנער במהרה: "או, הזמן הוא רק לטיפשים נערי,
בני-אדם עסוקים יותר מדי בזמן, הם עסוקים בדאגות ובחששות לגבי
עתידם, עד שלא שמים לב למה שמתרחש בו זמנית מסביבם, הם חיים על
פי מה שהזמן מורה להם, מתי לישון ומתי להתעורר, מתי ללכת
לעבודה,

כשאני רוקדת אני מרגישה איך כל תנועה מצמיחה כנף מגופי וכל
התנועות יחד יוצרות כנפיים המרימות אותי מעלה באוויר.
לאחר שאני מסיימת לרקוד, אני חשה איך הכנפיים נסגרות לאט לאט
ואז אני יורדת בעדינות בחזרה לקרקע עם תחושת הקלה ענקית.

פנטזיה
"ומדוע אין לך הילה וכנפיים?" שאלתי אותו וכך הוא ענה לי: "
מלאכים אינם זקוקים להילה וכנפיים כדי להיות מלאכים, הם רק
צריכים לב עם כנפיים"

מוסר השכל
אך כשהלילה ירד והעייפות על הילדה גברה היא נרדמה ודבר מוזר
מאוד התרחש בזמן שישנה, היא חשה לפתע כי המזרן הקשה עליו ישנה
הפך למיטה רכה ונעימה למגע, היא גם חשה בערפל המכסה את כולה
"ילדה חמודה, מתוקה, בואי הנה יש לי אליך הצעה..." לחש קול
מתוך האפלה

הרגשתי מה זו שלווה אמיתית ורצון טהור להיות ברגע, בהווה, ולא
לחשוק בשום דבר אחר. ובסוף המסלולים המאתגרים לחוש את הסיפוק
של התאומים ברגליי, נושפים אנחה של קשישים שחוו חיים מלאי
סיפוק ואתגרים.

אהבה
וביום אחד היה נמאס לאהבה והיא אמרה: "זה נחמד מאוד להיות
אהבה, אבל נמאס כל היום להיות עסוקה ולעבוד בלי הפסקה, אולי
אצא לחופשה קצרה או שאולי אחפש עבודה חדשה".
ואז האהבה התפטרה ולדרכה יצאה מבלי שום חרטה על שהשאירה את
העולם ללא אהבה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
האור בקצה נמצא בידי
שולח קרנות חום אין קיצי

הדאגות נסות מעיניי
כסוסי יאור שהצמיחו כנפיים

עוד סיבוב במסדרון הריק
את כמו צב עירום
אך מאסת בבושה,
את יודעת,
שאיבוד הזמן מחק אותך

אתמול נולד
עוד כוכב
שהשמים כבדים מלהכיל
ואנשים צעקו ובכו

אדם לדם לב
והדם לאדם לבה
אין די בדם לבדו
אלא בליבידו

האהבה היא רק כלי בידי האדם לחיי נצח
תמיד שואף הוא לנצח על
מה שאין יכול הוא לקבל

אומרים שבעולם אין צדק
שאין הבדל בין טוב לרע
ואם יש אי שם גן עדן
אין שער כניסה

אין כמו פעם ראשונה
שאדם חווה כוויה
אותו ההלם הראשון
שמתחלף לו במודע

לפעמים מוזיקה יכולה
לשנות צורות קשות כסלע
ליצור הרמוניה בפתית שלג

מת מולאיננו הר של ציפיות
הלבד לו יכל להכהות, לכסות

אח, אין ממה לקטוף נחמות

מיועדות לתודעה שמנסה להתוודע
לידע לא מודע

מבוך מראות אינטליגנטי
שמנסה להכשירני

בחנות של רחל
קונים מעשים טובים
עטופים בצמר טהור
בחנות של רחל
המדפים הפוכים
יש לבן על גבי שחור

והילד מחמם הגוזלים בידיו
ומגן עליהם, שלא יהיה להם קר
מגן עליהם כמו על חפץ יקר

והילד הולך ושב
על מנת לספק צרכים לגוזלים
להאכילם
ומשאיר כך אותם לכמה רגעים

בניתי את הבית היפה בעולם
פיזרתי ברוך אבני רחיים
בשוליים
עיצבתי רעפים מלאים בריקם
בדקתי במשקפת בינתיים

אני בהיריון
ממחשבות אסורות
חודרות לעומק

סדק אחר סדק היד כרתה,
רועדת.
הטבע לחש: אין לי יש לפוחדת,
אקל במקל של רגלי המשענת

אינטרוספקטיבי
הניצוץ הוא אותו רגע קט של הוויה שלמה
וחסרת חסמים
הוא החלק שנוסף לתצרף הבריאה
וקורץ חיוך מבפנים

בפעם הראשונה שגיליתי אותך עוגן
הרגשתי שכל הרוחות לא יוכלו לעצרנו
ששנינו שילוב מנצח מהסוג שקשה להסביר
שילוב של אמונה ורעות שקטות מתחת לזרמים

זו משוואה של אי שוויוניים
שמתלוצצים בין עולמות של דקויות
חסרות נרדפות מוחלטת

ראשים קטנים מבצבצים
מעל פני המים,
מסתירים גופי קרח
שהתרחבו כמו גידול.

נוצצת כעושר
ובעיניה התכולות מבט כה תמים
ורגליה קלות הן
ושפתה, שפת חיים

בלילות חגה
מדלגת בין כוכבים
ושיניה מנצנצות הן
מבעד לצללים

ריחו המתוק משך אותי כרעל
הרדוף

קצרצר
האם המילים הן חומר ביד היוצר או שמא הן יוצרות אותנו
כוח כלכלי- פוליטי זורם בעורקינו מצליח לתעתע בכולנו
אין סוף מחשבות מעוגלות בחוסר מקוריותן נשפכות כנחל אכזיב
אי שם שטים עננים, ממתינים להשלים עם היעדר או בואו של רביב

אין מעיינות רבים שזורמים פה
והמים די רדודים
רציתי לבטח, שומר לפקח
התייצב כחומה ומגדל

בהלוויה של היופי
הלכתי עירומה
ובכיתי, טמאה בצד

אני רוצה לבעור בך
לחשוק במגע
שישרוף
אך לא יותיר
כוויות

עצרוני אותי ברחוב
ושאלוני בלי בושה
התאמרי לנו עלמה
על מה משנה את צורה

פעם הייתי מלכלכת את הידיים בשירה
מסתכנת בדיו כדי לבטא שרעפים
על דף בוסר

אכזבה
ולפתע קלטו אוזני זיופים
והידיים ניגנו
בזמנים אחרים
עד שלבסוף עזבתי
הורדתי את הכפפה,
מודה!

מדוע ולמה נעים המחוגים
מהי המשמעות מאחורי המספרים
אז הלך הוא לשאול את מחוג המחוגים
הבוס הגדול בכל הזמנים

ידעתם כמו קאוזו
כי לכל היצע יש ביקוש,
בו(א) תגידו לי
מה הריגוש

ימים פסיכודלים
נשפכים לדלי
שחוריו דני דינים

מה יש לך ילדה
מדוע פנייך ארוכות
מה יש לך ילדה
מדוע שפתייך לא נעות

והאם דמעותייך הן לעצב
או שמא הן לשמחה
ומדוע אינך מחייכת

המבט אחורה שורף כשמש
הגלדים הפכו לצלקות ברגש
ניסיתי להסתתר מאורך החזק
חשבתי שבטח הזמן ימחק

עדיפה תמונה אחת
מאלף מילים
חישוק, אש חיה
ממאיר בצדדים
שורף,

הרהור
עוד טיפת עייפות מתגנבת
מתחת ארשת סתומה
כשתגיע הביתה תזלוג על מצע
ששכח את מגע השינה

אם תנסו לפרוש כנף
ולבזוק עגלי זיעה
על עננים בוהקים בלובנם

מס מילה
תשלום כי-פה
לאמידים בישיבה

קינה
תמהתי, מה הכוח שמניע אותך
לנשום ולא בזכות ריאותייך?
ועל מה את חושבת כשכולם סביבך

היד שלך, על הרגל שלי
חצי מלטפת, חצי מתכננת
והרגל רועשת, רועדת, פוחדת

הס! שקט!
אסור להרגיש
זאת ספריה
כולם דוממים

אני כמהה לעוד
רגע אתך
לעוד צבע
שתוסיף ללחיים

מנסרה עשויה מדמיון
התגלתה, וקוץ בה
מתנשאת אל שמי סרק
תוכן של אין תוכן בה

אספקלריה של נפשך
נחשפה, הכבידה כנטל

הדמעות חינניות
כגבישי יהלום
מרוסקים

סודות מתוקים נתגלים בשעת
הכתיבה, מרככים מצפן מלא
שסובל מאלצהיימר סלקטיבי

האלוהות היא היכולת
לברוא את עצמך מחדש
ולהאמין שאתה אינך
רק חיקוי של תופעה

כן אחות,
כל משבר
בו גופך יתלבט,
להלחם או להימלט

זה היה אתמול
כשהוא פרץ
הצער בחצות
בסערה שאף אחד
אינו יכל לחזות
היה זה אתמול
כשהצער שדדני
דרש בכופר הדמעות

בואי הנה גיברת!
יש לי בשבלך "מתנה" מיוחדת
אם את רוצה אפשר בתשלומים
חלקי את המחיר לשניים
תביאי תוך שתי דקות ת'מזומנים
ואם את חושבת שלהחליף את המוצר זו אפשרות
חבל מאוד כי אין כאן אחריות

בליל כוכבים נדדו מחשבותיי
ולבי איתן
אל מרחבים נדדו, על הרים טיפסו
אל עשב רך שעוד לא נדרך
אל שמש זורחת ועץ המטיל את צלו בנחת

אהבה
וכל היתר שבאו אחריך
כפולותיך הנחלשות
גוונים דלילים של להט

כי עשיר לחש לי שלמטבע
יש יותר מצד
הוא רמז שאין ספור דרכים
יובילו לשביל בעל שוליים משלות

התכוונתי להתקשר
לאני
לתפוס שיח
חה

השמש זורחת
אך אינה מאירה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ההצפה ברשתות החברתיות של נושא ההטרדות המיניות משמחת ומעציבה
אותי בעת ובעונה אחת, כיצד קהל כה רחב השתתף ומשתתף בתופעה,
בהופעה המצמררת הזו בהסכמה חסרת מילים מודעת.




אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
יהוה ציווה:
אהבה


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/DafnaLaibovich
יוצר מס' 32027. בבמה מאז 3/3/04 13:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדפנה ליבוביץ
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה