|
מרגישה שטובעת בבריכה מלאה אנשים אבל בשניות האחרונות שאני
מצליחה להחזיק את הראש מעל למים אני לא רואה אף אחד קופץ אחרי.
|
הוא בוחן אותי, אני רואה את העיניים שלו סורקות אותי.
אני מעבירה יד בשער, מרטיבה את השפתים ומסתכלת עליו.
הוא מחייך. יש לו חיוך נחמד.
אני מחייכת בחזרה, חיוך שובב. הוא צוחק ומפנה את הראש למרצה.
|
כל החברה במכוניות יצאו ורצו לעבר שני חבריהם שנזרקו
מהמכונית.
הוא זינק מהמכונית לעבר ההריסות, מחפש אותה.
הוא מצא אותה מוטלת ממש ליד המכונית
הנהג נזרק כמה מטרים ממנה מחוסר הכרה.
|
הראש שלו טמון בכרית, הוא לא אומר כלום, אני יודעת שהוא בוכה.
חיבקתי אותו, נשקתי לראשו, כמו ילד קטן.. כל כך נזקק..
במשך חצי שעה ישבנו בדממה וליטפתי לו את השער..
|
אם רק יכולתי
בטח הייתי
הולכת איתך עד סוף העולם.
|
היום חולפת לה בדיוק שנה
שנה בלעדיך
שנה זה הרבה אתה יודע?
|
אמור לו שאני מתגעגעת, מתגעגעת מאוד
אמור לו ששלומי בסדר,
שאני כבר לא בוכה בלילות...
|
אפר אל אפר לא ישוב עוד,
יפוזר אל תוך ארון גבורה.
לא נתעטף תכריכים עוד,
כי אם בדגל המדינה.
|
אבל הרעל שלך אכזרי, זורם בורידים
משבש לי את ההיגיון, צורב אותי מבפנים.
|
את מתרחקת בזמן האחרון, הכל בסדר?
את לא רוצה לדבר אז לא. לחבק? כן, אני יכולה לחבק אותך.
אוי אל תבכי, אני אתחיל לבכות איתך את יודעת שאני לא יכולה
לראות אותך בוכה.
|
שלושה חודשים.
שלושה חודשים יום יום אני פה.
שלושה חודשים רצות לי בראש אותן מחשבות... אותן מילים מהדהדות
לי בראש כשהטלפון צילצל וקטע לי את החיים.
|
אני מרגישה שנשארו לי עוד מליון דברים לומר לך.
אני כמעט בטוחה שכולם מסתכמים בכך שאני מתגעגעת...
אתה לא יוצא לי מהראש, זה בלתי אפשרי לשכוח דמות שמוטבעת כ"כ
חזק בתוך חיי בכל צורה אפשרית... חרוטה לי בנשמה.
|
עם כוס קפה ואור נרות
שוכבת בחדר מלא זכרונות
|
העיניים שלו, יש משהו מסתורי במבט שלהן, זה מה שאהבתי בו
מהתחלה.
עכשיו הן גלויות לכל, פרוצות, הכאב זורם מהן ישר אל תוך תוכי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
המכה אחי -
אנוכי מכהו.
אחד מראה חוש
חברות. |
|
