צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

היא הפכה ליצור שכבר לא היה אנושי. איזה יצור אנושי היה חוזר
ממלחמה עקובת הרג ורוע רק כדי לשרוף את היער שנתן לה חיים? היא
לא הייתה אנושית. לא עוד. היא ויתרה על האנושיות שבה כדי למצוא
את עצמה. כעת היא הבינה שהיא לא חיפשה את עצמה. היא חיפשה את
החיים.

עיניה הסגולות חלפו על פניו בין אלף עינים באות והולכות. הכוח
שהיא הביאה עמה לכל מקום בו דרכה ביטא את כל מה שהיא הייתה
בשבילו. לכל אדם יש מטרה שלמענה הוא קם כל בוקר. מוריו הזהירו
אותו שלא יבחר בה כמקור כוחו, פן היא תעלם והוא יעלם יחד איתה.
הם לא הזהירו אותו

מי אנכי שאדע מהו סבל?
מי אנכי שאכיר את הכאב?

לעולם בני האדם יש חוקים שכל אדם קובע לעצמו. איתם אדם משחק
בחיים.

אלף מטבעות נאמרו על משאלתו,
אך הבאר עוד לא הורגשה.
חתימתו נשרפה במדורת הדימוי,
אך שם, לא נמצאת התשובה.

אלף צבים מפה לשם,
הכל ירוק בחוף הים.
צב אחד מעל כולם,
צב אחד נופל וקם.

אני לא מזדהה עם הרבה אנשים. אני יותר מדי פעמים מוצא את עצמי
מסתכל על אנשים מלמעלה. לפעמים אני מתנשא, ולפעמים אני נדמה
כמתנשא. לפעמים אני שם בשביל אנשים אחרים. לפעמים אני רוצה
להיות יותר שם בשביל אנשים אחרים, ולפעמים אני רק רוצה מישהו
שיהיה שם בשבילי.

ישבנו יחדיו, אבל לא באוטובוס. יש יותר מדי סיפורים על ישיבה
באוטובוסים. אין זה סיפור ארוך. יש שיגידו שאין זה סיפור כלל.

הוא נטה לטייל בלילות ברחובות זכרונותיו, לאור הירח הדמיוני,
בחיפוש אחר רעיון שאבד.

כולנו אוחזים בזיכרונות עתיקים וחבויים היטב מתקופת אלו שבאו
לפנינו באוקיינוס, זמנים פשוטים יותר, כביכול, בהם היה עלינו
רק לאכול, לשרוד ולהתרבות. חלק גדול מהזיכרונות הללו הם
צלילים. בתקופות החשוכות היה רק את הרעש. עם הזמן הרעש הפך
למוזיקה.

"אני אוהב בית ספר." הוא המשיך לומר לעצמו.