|
איך אחדיר אותו, לתוך מעיין הנעורים שבך
וזה היישר יישקע, ייעלם, ייתמלא מיים, יפעפע, יבעבע
ולא אהיה שם, שלא לראות את העצב הגדול הזה קורה,
|
לא פוקחת עיניים
לא רוצה אמת עכשיו
רק להרגיש את קור שפתיו
|
וזו יצירתי, תקראו לה גועלית, תגידו נו, מטומטמת
אידיוטית, תנו דרור לחוסר ביטוי העצמי שלכם, כן לכל הכעסים
לכל החוסרים שלכם לצאת, מי רוצה תשומת לב, למי יש משפט לבזבז
|
מותר רק מעט
לראות עד
אי אפשר
אחרת
|
זה נותן את הזכות לגעת
נותן את הזכות לדעת
|
קרינה
סכנת מתח גבוה
סימן! לאות אזהרה
|
הוא מביט בי במבט אחר
איני נינוחה כלל
|
לראות דו צדדי במערכה
10 ימי שתיקה
אולי
|
ראשי בחיקך כמו
כשפעם היה ומת
|
הכי מכל אוהבת לאהוב אותך
גם באם רחוק הינך
ממלמל הברות לא פשוטות
של מי ומה באם איני מבינה
|
מנצחת בכישלונותיי
המאותתים, חיבה
|
חוזרת הביתה
הגעגועים מקבלים פני
|
רעש ליבי
כגוסס מחרחר
על הסף
עומד לגמור
|
יש לי בד לבן
ואוסף נרות מוזהבים
בעובי של אטבך השדוד
|
אדם בבדידותו
זכה לנצח
בשפיותו רק לזמני
בהוויתו רק דימיוני
|
אהבתי פעם אחת בחיים
את האדם שלא קיים
|
דמי
הר געש
כזה
המאיים לפרוק
רצונותיו
|
רואה את הכאב
את הגוף עוזב עולם
אדמה רכה עוטפת
החום כבר לא קיים
|
ואני, אישה כבר
מזמן לא הילכתי כך
ורדרדה, נרטבת בגשם
מריחה את הפרחים
|
במקום
איתי פה
אתה שם
מנומר
מנומש
|
יכולתי עוד,
שתיקה יפה
למהססים
לדבר בה
לגעת
|
כמוצץ אל תינוק
אבכה בדידותך
|
אני נושק לך אור
מתחפש לירח
את שולחת חיוך מאוהב
|
בשלישית
זה צוואר והתרגשות גדולה
גלגולי רוק בין כרי הדשא
|
ושום דבר
לא היה קיים
מלבד אותה התמונה
והעירום בעיני, ניצב
דומם
|
הנה עוד סוף קרוב
החושך כבר מוכן
לחפון בשקיקה
וזה כואב ונעים
|
במלל הארצי
קראתי לאלוהים ירח
ולאבנים כליות
|
ילהיט ויטמיע
זרעו, בטרם
תשמיעי קולך
|
כשאני לוחש לך זיקה, יניקת תקווה
מבצלצלאי פטמותייך
|
לב
לכוד בכיסא גלגלים
משופשף
קשור לחוטים
כשהראש מושך
קדימה
והבטן צמודה לו לגב
|
לבדה בשלכת
מתיישנת
מתנגנת
בוכה
|
כל פעם שמבקשת לקפוץ
מבעד לחלון לא נפתח
|
אהבנו בפציעות קלות
מכות, יבשות
|
כמו מול מנורה שחורה
בדיקה, מנוקדת ניקוטין
|
אומר עליהם קדיש
לפני שאזרוק אותם למים
היכן שהשחפים מוצאים
את המאכלים שלהם
|
זו שיחה בין מראות אחרונה
מי ראה?
|
כי אני
אוהבת כשאתה שולח לי הודעה
ככה,
כמו שאתה
|
ההשתלטות על האונה
פועלת בשלה
בקושי מתפקד, עדיין מבינה
רואה חיים שאתה שואף לעולמים
|
כל מה שיכלה לומר להגנתה נאמר בטרם עת
מול דוכן העדים, רואה את חמתה מתיישבת
לצד התת מודע שלה, בעינים בוהות
היא נוקבת בהם מבט תלוי חד כיווני,
אישונייה מתרחבים ולא בגלל הריכוז.
|
הוא אמר לה
לעולם
לנצח
יידחק בך רגש
כי לא אהבת שכמוני וכעת
|
השיכחה הופכת אדם שפוי למשוגע
|
סופו של הטריק בטריפ
נוסק מתמשך בקצב שלו
כשחוזר חלילה שוב אלי
|
אהיה האם שמעולם לא הייתה שם לצידך, אניק אותך כמו מעולם לא
שתית חיים, את תוכלי לשחק בי, למשוך, לגזור את שערי, תוכלי
לנדנד אותי מצד לצד כמו הייתי מאזניים, להטיל בי כישופייך,
לשקר, לברוח, לרוץ, לצרוח, תגידי תעזבי, תגידי די, לא רוצה,
תתחנני, אני אגיד הולכת.
|
מכניס מבחנה
לכיס החולצה
הנוזל שמתנדנד שם
מגעיל כל כך
|
בחופים הלבנים של התת מודע שלי תמיד צצו חיות מוזרות עולות על
פני החול בפרפור מקופץ במתיחות איברים.
|
היה ונרדפת אחר שמלות כתמתמות
לאור נרות דועכים בשמיים רוגעים
כאפאטיים צילו כענן מלהט בדידות
לרגע אוסף דמעותיך, אל שק
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
האוננות הכי
חשובה ביום היא
אוננות הבוקר! |
|
