|
"בוקי!!" לילך, חברה שלו ענתה מהצד השני של הקו
"אני בבית בייב! איזה כיף להגיד את זה... לדעת את זה..." הוא
אמר
|
היא נסערת, מחזיקה בשרשרת שעל הצוואר שלה, זאת שהוא נתן לה,
היא ממששת את התליון... פתאום בתנועה חדה היא תולשת את השרשרת
מהצוואר שלה, וזורקת אותה על הרצפה. הוא נבהל מהתנועה הפתאומית
שהיא עשתה.
|
"טיעון טוב... אם לא הייתי מכירה אותך הייתי מאמינה לך... תום.
באמת... אתה לא באמת מצפה שאני אחזור אליך כאילו הכל טוב ויפה
ושום דבר לא קרה נכון? תחשוב בהיגיון..."
תום הסתכל לי ישר לתוך העיניים, הוא נשכב על המיטה לידי, עטף
אותי בחיבוק חם ואוהב.
|
ואז שהיינו בכיתה י' הוא ביקש שאני אבוא איתו לדשא באחת
ההפסקות.
אז הלכנו שנינו לדשא בפינה מרוחקת, והוא אמר לי, הוא אמר שהוא
אוהב אותי.
|
חבר שלו בא וסיפר לה, והיא לא הבינה איך זה קרה. היא לא הבינה
למי יש את הזכות לקחת לה אותו. עכשיו הוא מלאך. והוא שומר
מלמעלה. והיא מחכה, שהיא תרגיש ככה שוב למישהו, אבל היא יודעת
שהיא מחכה לשווא
|
הוא התקרב אליה לאט, היסס לרגע, ואז נישק אותה. בהתחלה היא
נשקה לו חזרה, אבל אחרי כמה שניות היא נתקה את השפתיים שלה
משלו.
"די," היא אמרה. "זה אסור! מספיק!"
|
המחשבות בראש שלי רצות, העיניים שלו חודרות אלי, רואות את כל
מה שקורה בתוכי. הוא מחכה, נותן לי לקלוט. אני חושבת עוד כמה
שניות, בסוף אני מחליטה לעשות את הצעד.
|
היית מת שהכל יחזור להיות כמו שהיה. היית מת. באמת תמות. לא
ממש אכפת לי. כבר לא.
|
הלוואי. כל דקה בחברתו תהיה ברכה. אפילו אם זה צריך לכלול ספר
כימיה ודפדפת משובצת. זה עדיין לא מוריד מערך הזמן בחברתו.
"אולי היום אחרי בית ספר?" הוא שואל, "את פנויה?"
"כן..." אני משקרת.
|
וכל מי ששמע, מנסה לעזור ולא מצליח. וגם אתה, בתוך כל ההמולה,
מנסה לעזור, מנסה למצוא נקודת אור. אבל השחור סוגר עלייך, ואתה
מחפש איך לצאת ולא מוצא.
והוא, הוא כבר רחוק. וכולם בוכים.
|
היא בכתה, בכתה הרבה. היא ניסתה לשכנע את עצמה שהוא לא שווה את
זה ושהוא סתם חרא. אבל כל פעם שהיא נזכרה ביד שלו על הירך שלה,
בחיוך שלו, בעיניים המדהימות, היא נמסה.
|
בגלל זה אתה רחוק. ואתה לא איתי.
אני חושבת, חושבת עליך.
|
והזמן עובר, והכאב שלי מתרחק ממני... ושוב אתה נראה כאילו אתה
מבין, וכל הרגשות החבויים שיש לי כלפיך מתפרצים, והעיניים שלי
לא יורדות ממך, הן תמיד אחריך... ואני שוב אוהבת, עד כאב...
|
אתה מנסה להתגנב בשקט, אולי הפעם אני אתעלם, אולי אני לא אשים
לב שאתה מנסה להתקרב אלי, שאתה מנסה להגיע אלי, ואני שמה לב
ברגע האחרון. אתה מתייאש ומפסיק לנסות.
|
אני כנראה שחקנית משנה בסרט הזה... וכל פעם שאתה יורה בי, חלק
אחר בגוף שלי מפסיק לתפקד...
אז הגעת ללב... פעם אחרי פעם הורדת לי חלקים... ונשארתי לב...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לאחר צפיה
בטלוויזיה, רמת
היצירתיות במח
יורדת. רק גלישה
בבמה חדשה מעלה
את רמת
היצירתיות לתחום
הבטוח - עם במה
חדשה, רמה
היצירתיות
עולה!
ביג מק (נא
להקריא בדיבוב
גרוע במיוחד). |
|
