|
יאיר אלחייק נולד בשנת 1975 שנתיים אחרי מלחמת יום
כיפור. שיחות עם אלוהים התחיל בגיל 6. בגיל 12 הרג
את אלוהים ובגיל 15 התחיל לכתוב למגירה השירה הזאת
נזרקה לפח. שנתיים לאחר מכן שהיה בגיל 17 אלוהים
התבגר לא חי לא מת .הוא התחיל להתחבט בשאלת הזהות
הישראלית שכבר הייתה אז זהות שבורה(אחרי יום כיפור ,
מלחמת לבנון) והיחס ליהדות היה לא ברור לילד שחי
במשפחה ממוצא צפון אפריקאי חילונית בעיקרה עם שברי
מסורת טקסית ללא מהות.
החיפוש אחרי זהות מהותית התחיל לבסוף. שהבין שהיא
נמצאת בתרבות היהודית.
יהודי בגלל מהות ולא בגלל הרדיפה.
ויש סדר ומטרות מוגדרות
קשה לערבב ולקשקש בזנב ולחלום ולהוזות
ולקשור בין חול לקודש, בין טמטום לחלום
|
זוחל ככה על הקרקע
שום דבר לא מסוכן מכאן
|
ויש צורך להפריד אני שואל בני לבינה לבינינו
וחיים רק פעם אחת לעזאזל עם זה
ויש כאלה מספיקים כל כך הרבה חיים
מבלי פחד או שזה עם הרבה פחד להספיק
|
(אוי מהסוג שיוצא מאי שם עמוק בבטן שצריך לפתוח את כל הפה כדי
שהוא יצא החוצה, שמהדהד כל הדרך החוצה ובחזרה)
|
פותחת לו
לא לחלון
את כל הדלת
עם כל אהבה ללכת
כדי שהבטן והלב שלו
ימשיכו לעבוד
|
מתנגשת
בכתמי עולם
מתחבקת אלי
אישה
|
אבל אני מוכן להמשיך לנגוס במילים עד שאני
אגיע שוב ושוב בלי די לאותה אחת שוב.
שתציף את גופי החרד, הרועד, המשתוקק.
|
אני תקוע
כי אבד הטעם
אין ריח ללכת אחריו
אז מה עכשיו
כלב
כן כלב
|
בכל חיפוש ובכל פניה גדעתי
גרזן שקוף בידי מוכן לגדוע ולנתק כל כאב מתקרב
|
שהשעון מראה חצות
אתה יודע שנגמר לך הזמן
ולא הספקת את היום
|
כן יש לי עניים לראות שגם את קבלת עניים ופה.
לפעמים יפות, כן...
וגם אותך אלוהים בירך בדדיים וישבן שמעוררים בי יצר של כלב
|
בין אשליית הפעימות
היוצרות רצף הגיוני המניח את הדעת שבין תחילת היום הזה
לסופו
|
שיעבור המבול מתגעגע לכאן
לשיר קטן
עם כמה שורות שאומרות גבר אחד קטן
המקום הזה שאני בשביל השיר ולא הוא בשבילי
למות עליך לרגע אחד לחיות בשביל רעיון
התגעגעתי לכך
|
נגמרה לה הזמן
בשבילך כן
יש זמן שהיא לא הלכה
לא בשבילך
|
מנסה לצרוב את זה עמוק יותר, עמוק יותר...
ומה שיוצא לי זה רק נביחה או יללה
לא משהו אנושי
|
מין הסתם זה מציק לשיר, כמו שאתם שמים לב
ועל כן מוכן הוא לגרור אותנו
שורות רבות רק בלדון בסוגיה השולית
ואני חושב שאתם מסכימים שהוא יכול כבר להתחיל
|
בורח נוזל ממך אני
רוצה אך מתרחק
מוות מעבר מוות במקום
יום עובר אני עומד
|
עורגת לשמוע שירה דייקנית
ואם אני לא המצאת המאה
האם כמעט כל "אניני הטעם"
הינם שכמותי
|
את נעימה לי פתאום למחשבה.
פתאום ידייך ניכנסו להקיץ.
|
יַקִּירָתִי
מִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַרְךָ עַל פִּסַּת תַּרְבּוּת
שֶׁאֶבְדֶּה לְךָ אֶתְמוֹל
אִם אַתְּ שׁוֹאֶלֶת וְאֵיפֹה צַעֲרִי הָאִישִׁי
אֶתְוַדֶּה
|
נמחקו מילים
נמחקו רציפיי אותיות
לומר שאין מה להגיד
לומר שיש רק לנשום
לומר שלא לומר
|
אז אל תחזור לפה יותר
לך מהר מכאן לפני שתאבד עוד זמן
נוס מהר על נפשך מכאן ומכל מקום שבו
הזמן אוזל לחינם
|
בשר לא מעניין השמות.
ושמות כאן עסקינן
|
ברגע שלא נוכחים
אין רווחה והצלה
אין ישועה או כפרה
|
עזות או בילבול
חוצפה או אומללות
לשאול על הבמה באיזה מערכה אנחנו נמצאים
|
ולא לנסות למצוץ את דמו
ולהתאבל עליו שעות לתוך פנות הבוקר
כאליו מנסה למצוץ את לשד עצמאות יבשות
|
אך מה יהיה על תחושות האובדן שמעוררות את הפחד
מציפות את העצב
מוסיפות תו פנים
משנות את חיוכנו
ומשנות
|
בכדי לכתוב יש לפעמים לוותר לשתוק מולם
לתת לזה לפרוץ
בכדי לכתוב צריך לחיות אחרת
לא לחיות לפעמים למען המילה הכתובה
|
כי כך סתם שהזמן חולף
כל מה שקורה זה רק בגלל הרוח
כן הרוח והשמש ושוב רוח ומים כן גם מים
ושוב צריך רוח בסוף
שיוצרת עוד שכבה קשה של עור...
|
מילים לא נשמעות
צלילי גרירה
פעימות צעדיי הלוך חזור
הלוך חזור
|
יש כאן מושג
ועוד אחד ואני לא אמשיך
אבל
|
היה ונעלם התפוגג לו ככה סתם אוסף מילים שחשוב בהם היה סדרן
היו מילים כמו חיים היו הרבה חיים שחזרו באותה שורה ממש אחת
אחרי השניה והיייתה בו מילה 'בקבוקים' שגם היא משום מה חזרה על
עצמה היו מילים של זמן יום שבוע שנה... ועוד מילים היו לו לשיר
|
הוא שר:
"זה אני כבר נפלתי קודם"
והוא אומר:
"עכשיו תהיי פשוטה כי כבר גיליתי לך הכל"
|
ניסיון לשחזר רוח תקופה
חוויה אבודה
שמחה שלא חוזרת
|
היופי ב
סבך מסגרות
ואוסף שלטי אזהרה
שלטים לא נופלים
מולם כדאי
לשתוק
|
סליחה, מקום שכולם אינם יודעים עליו
ולכן זה מקום שכל פעם נוצר מחדש
החוסר שבמקום נותן מקום
|
מה ההבדל בין סטיב אוסטין לביני
חומר זה חומר
ועייפות היא חומרית עניין של קצב פיתרון משוכלל נגד הזמן
והחלודה של סטיב אוסטין...
|
מהוסס בלחכות או לא לחכות כמו להיות או לא להיות
יותר נכון, קיים או לא קיים
|
נפתח לשניה ואף נהנה,
ומיד רצה לחזור לעצמו,
לכתוב,
מקבל רוצה מיד לשפוך לנסות שניה עם עצמו ...
|
את מולי ואני מבין שאין על מי
ואין בי כעס להמשיך איתך
ורק נשאר העצב עלינו
|
להרוג את הסיבות
על זה ראיתי
סרט
וגם הייתי בסרט כזה
|
הַבְּעָיָה
שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים הַמֵּתִים וְלֹא מְשַׁנֶּה מִי וּמָה הֵם
הַיּוֹם בְּחַיֵּיהֶם
שׁוֹתְקִים
אֲפִילּוּ אָבִי כְּבָר 35 שָׁנָה בִּשְׁתִיקָה
|
אפילו לכותב יש מקום שכבר
הוא לא יכול היות גם דובר
הוא מצטמצם לקליפת גופו
נדחק לפינה עם קבעון מתחלף
|
לתת שמות חדשים לצמצם כאב משמות
עמוסים, לחתוך שקים
|
זה עניין או סתם
זיכרון עמום, מום מבליח
על עניין שחזר
בין עקרון לסתם פחד
מוצא עצמי מפלרטט עם חיים
|
אילו מילים מחכות להשפך כאן
ולהטיל אור עלי עליכם
רגע של שתיקה לפני השפיכה
|
בלי
התנשאות
בלי
רגע אחד
אמרתי אני בלי
להוציא עצמי
בלי
צדקנות
בלי
|
לכל מקום שהסתכלתי
ראיתי רקב על שולחני רקב על הקירות בכל התמונות
רואים את הצחנה שומעים את הכיעור
כאבו נשימותיי, כאב מראה עיניי
כאב שאני חי.
|
אם אבדתי תמימות מה קבלתי
תמורה
מה אתה רוצה
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אלה שכותבים
בדפיוצר שלהם
שהם חסרי כשרון
כתיבה-
בדרך כלל
צודקים.
ראו הוזהרתם. |
|
