|
16.10.2003
יושבת בתחנה. מחכה לאוטובוס. לא זוכרת איזה. מתקשרת, מבררת שוב
על מה לעלות ואיפה לרדת. טוב, הכל מסודר. הוא עומד, נשען על
עמוד, כמה מטרים ליד. מוריד את העליון הכחול של המדים. בלונד
קצר, עיניים יפות. אחלה תחת. מדליק סיגריה. קמה.
"מה אתה מעשן?"
|
Here we are
Staring at each other
Can't let go
Yet can't say Yes
|
My life is a joke
Living in a bubble
Getting only oxygen and fear
From the outside world
|
יש עיניים צוחקות
ויש עיניים בוכות
יש עיניים מוצלחות
וכאלה שלא כל כך
|
בשלוש לפנות בוקר מפעילה את ה"שיחה חסומה" ומחייגת. זיכרון לא
נמחק כל כך מהר, בכזאת קלות. שומעת את הקול שלו ומנתקת מהר.
הוא לא חוזר אלי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
נניח שמשמעות
הקיום האנושי
היא גבינה
צהובה,
ונניח שיש אנשים
שמתבלבלים
ואוכלים בטעות
גבינה לבנה,
למרות שהם
יודעים שבכך הם
מתרחקים מההגשמה
העצמית שלהם
וגורמים לעצמם
נזק בלתי הפיך.
ונניח שלמרות
הכל, אושר נמצא
רק בסקס, שלמות
נמצאת רק
בביסלי,
ופטרוזיליה
מטגנת את המוח.
בהנחה שהנחות
יסוד אלה
נכונות,אני חושב
שקצת שוקולד לא
יזיק לך.
המלגזן מפתה את
הבלונדינית. |
|
