|
חיימוב קבצן הכפר אשר הייה מגיעה לעיר פעם בחצי שנה, היה איש
תמוהה ביותר. יום אחד כאשר הלך בכיכר העיר שבידיו עשרות שקיות
עמוסות בכל טוב ותר בענייו אחר מקום שבו יוכל להניח אותם ולנוח
בעצמו, ניגש אליו בנו של העגלון המקומי, ילד עלוב וחוצפן אשר
לא שם ליבו לאנשי
|
ככה זה כשהעולם מצומצם
תמיד רוצים לפרוץ גבולות
כשהם לא שם אז מנסים לבנות אותם
תחשבו על זה
|
והיא עדיין לא מאמינה ולא מבינה,
אוליי מתוסבכת אולי אבודה
אבל בסוף היא תמצה נחמה
השאלה מתי ולאן?!
|
הייה עוד חם
אך הוא קפא כקרח
ליבו דמם
ובחוץ הכל היה רגיל
|
אפילו אני כמנהג אווילים
אינני יודעת מה מחפשים
ולילה אחד כשאלך לי לישון
הוא יופיע לי כך באמצע חלום
|
כשכולם כבר ישנו וחלמו חלומות
טיפסתי לי אני בגרמי מדרגות
חיפשתי חופש ומרחבים עצומים
מצאתי את עצמי נאבקת עם כמה חמומים
|
כשהבלבול קורא מכל חלון
והעיפות והלחץ גוברים על החלום
סימן שמתת מבפנים
גם אם אחרים לא באמת רואים
|
אבד...
שקט קטן ששיך רק לי
ליבי מחפש אותו בתוכי
כל המוצא אותו באיזור הסביבה
|
אנחנו שליווינו אותך במדבר בשתיקה 40 שנה
שיצאנו לגלות 2000 שנה
אני לא מבינה, אלוהים, למה? למה?
|
בני אדם יצורים ניבזיים
שיודעים להרוס את כל מה שרואים
אין יותר מוסר בעולם.
|
פעם חשבתי איך זה להיות משוגעת
כזו שנמצאת בבית משוגעים
אתם יודעים מה? ממש אהבתי את הרעיון
תחשבו על זה כל היום, יושבים ומדמיינים, לא עושים כלום
|
שום דבר לא מוגדר
ושום דבר לא ברור
הכל פתוח הכל סגור
תגיד לי אתה אולי אני יבין
מי בעצם הרג פה את מי?
|
כל פעם שאני חושבת עליך השמיים נהיים ורודים.
כשאני איתך בים, הים נראה כמו אי פרטי שלי ושלך,
שלאף אחד אין זכות להיכנס אליו.
|
הוא שיודע הכל
מגלה את ניסתרות ליבי בלי שארגיש
פתוח לכל ונגיש
הוא שם
הוא תמיכה
הוא לא חונק (רק כאשר אני באמת רוצה)
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
-למה אתה אוכל
בכאלו שעות?
-כי אני רעב.
צרצר, מסביר
הרגלי אכילה
מוזרים. |
|
