|
במקום בו אהובתי עומדת
עיני האדמה הן הנקבים שמחוררת השמש בעננים.
ושפתי האדמה לוגמות מאגלי הטל שהנשרים
מניחים בפיות גוזליהם.
|
ויום אחד, בו השמש עלתה וירדה עשרות פעמים,
שם דודי דלי ליד כפות רגליי ואמר זה הנהר וזה השדה
והוסיף ואמר: "צא והרווח את המזון שאביך אינו מסוגל לספק".
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"לזה שמאשר את
הסלוגנים בכלל
אין חוש
הומור!"
בוליביה, מילים
אחרונות. |
|