|
ציר חדש וחזק מגיע ופרידה צועקת "ללחוץ".דבי מרימה כתפיה וראשה
ולוחצת.עיניה עצומות ופניה מאדימים.ידי מונחת מעט מתחת לסנטרה
לפני שאני תופס שזו שגיאה.היא נושכת אותי בנסיון להתגבר על
הכאבים.רק בבית,מאוחר יותר, אשים לב לסימני הנשיכה הרבים
המעטרים את זרועי כשעונ
|
מגדל המים
הפצוע
מוליך נעימת עוגב
רחוקה
|
אריזות זהב פוקעות
חרושי פנייך צורבים
|
תחת קריסטל זוהר
מצייר זבוב
קורי עכביש
מתומנים
|
מקשיב קשב רב
לאבזמי נחושת ומטבעות,
שנעלמו מהעין הבוחנת,
|
בפנייה ימינה אתה מגיע
לקצה העולם, כך פשוט.
|
עדר חזירי בר שזופים דוהר
במעבר החצייה
|
בילי אליוט רוכס
את כפפות האגרוף
בבואו לרקוד
את אגם הברבורים
|
מכונת הצילום
העתיקה
ממתינה לי
|
כדוריי מרובי
צבעים וצורות.
גואש חמניות
ואן גוך,
צבעי שמן
כפני פיקאסו
|
כותב לו אלפי תגים
זיזי מילים לתלות
את מעיל המלך העירום
|
קרבות אבודים מראש
צלולים ככדור בדולח
|
רץ עירום
שמשיה אדומה בידי
|
ידיה זעות נדירות, מחשבותיה
נודדות מטנג'יר לנתניה, מרחק
שמונים ואחת שנות אור,
מתקצרות במהירות מבהילה.
|
יש בי עצב
להחזיק
עולם
מלא
|
יום הערב המדמם
רק גולם שעיר
של עוד אחד שבדרך.
|
האריחים תחת השטיח (כתומים וירוקים)
חורקים בהנאה כשהיא נעה עליהם
חתולה פרסית מרוצה מעצמה
|
דממתי
חוטים אכזריים זחלו
שקטות לראשי, מחכים
|
חיבור וחיסור
מאור שחר
חילוק וכפל
לעת מעריב
|
בהלה
אפופת עשנים
רסיסים
ומשק כנף יונים
|
כך מסיימים היא ואני
פגישה מתוקה ושחורה
|
וילון שחור
מול פניו
רקום בפיתולי
זהב אותיות
|
ידיו מאכלת אש ארוכה
שומר אוצרות
קוצץ ראשים
בקפידה מכופתרת
|
נדנדה
של פירכוסים
יחפים
ומכוסים
|
תחת עינה הפקוחה
של הגולגולת, יושב.
|
מחשבותי מתפתלות
כתולעים סיניות
זריזות, אדומות
ובלתי נשלטות
|
בעוד יומיים
אתה נולד
לי הודיעו
לפני שנים רבות
|
ראייתה המטושטשת
החליטה בנחישות,
היום היא נחה
לאחר שנים כה
רבות של מאמץ
|
הסבל רך
כניגון נבל סיני עתיק
|
מכות בסורגי הכלוב
מקימות מהומה, מעירות
את כל דרי ראשי
|
סילסולי כיפות מסגדים
עטוים שחור מקסים
|
מחטי קור חורצות בידיים רזות,
ציור מערות תכול דהוי.
|
תנשמת יושבת מאחורי
זכוכית תכולה
|
אני המחזר על פתחים,
סובב בעולם ונר נשמה שחור ועבה
בידיי הדקיקות רועדות,
|
לכל אחד יש לו אלוהים
גם למתים
|
מספר שבע, פותתה אל
חדרי שירותי הבנות
בפאתי איצטדיון קטן
באטלנטה הרחוקה
ואיבדה תומתה
|
מן החדר הצר מתמיד
עולה קולה הרזה
והלבן של מדלן
|
נקישת פרסות
הסוס המנוקד פסטל,
על רקותיי.
צהלה חותכת במצח הלבן.
|
עורבי הבוקר הריחני
יורדים לנקר את עיניי
|
לזקנה בפתח
עיין אחת חומה
השנייה לבן אטום
|
שתיים בלילה, כולם מתים בשנתם,
סובבים סהרורים בין החלומות
כלואים בבית סוהר של
סורגי ג'ינס כחול
|
כל הסיכויים
היו נגדם
חלקם ישב בוהה
בקיר לבן
חלקם נופף בהברות
סתומות
|
כותב
קטן קטן
עם רוטב פלפל
פטריות חמות
|
ילד גבוה
מעשן משחקי פאזל
מחלק כדורי תקוות
לנרקומנים עייפים
|
רגליי בוטשות
באבק החול והקש
|
איך היא מייצרת ללא היסוס
משפטים חלולים מלאי משמעות,
הירהרתי לעצמי
בקול נמוך מהריצפה
|
פתאום קורה בשכונתי
דבר שלא היה פה
מעולם
|
בקיץ הזה ילדינו
רפרפו יד שטן
ורוח משונה הסיעם
הרחק מהבורות
|
מקהלת יתושי הביצה
מנעימה את ראשי
|
בוזק קמצוץ מלח
ותבלינים מתוקים ממני
|
בסתיו ההוא
נגמר השיר
התחיל ריקוד
|
מכשיר הרדיו מסלסל
עשן וירג'יניה מתוק
לחלל הדחוס ממילא
|
סוסיו
מושכים במעלה
כביום חמסין אחרון.
|
מוח דוהר
בפסי השוליים
כמשאית ענק
ללא בלמים
|
נצנוצי אור כחול בוהקים
מקצה מנהרת הברזל
|
כינה קטנה
נשכה בי
ברצינות
|
כירכרות חולות נוקשות במדרך
חורצות לשונן באספלט הנמס
|
ליד
רוטנת מכונת הכביסה
כנגד מכנסיו
הקצרים והולכים
של הזמן
|
תושביה הדוממים חולמים
מטבעות לבה שחורים
|
גופם קומביין צהוב
רעב לבליעת שארית
הקש, להופכו תבן,
תאווה לבהמות המצפות
|
ניצני התפוז הסיני
משתנים כל העת
מירוק לאדום וחוזר
|
שרועה בניחותא בכסא של פלסטיק
מצופה מגבת. פניה טובים מתמיד.
|
אמהות קטנות מרגשות אותי בשדיים
זקופים בצבע השוקו, בפסי הזברה לקישוט
|
הבו לי צנוברים
אדומים כאש
ירוקים כדשא מטופח
|
סמטאות צרות
בנערות
כפתורים משוחררי
שדיים
מועדון חוגג
אביב
|
כאבי מתקלפים כקליפת
עץ הקינמון
צורבים בריחם
ממתיקים לשוני
בחריפותם
|
חלומותי נושבים
כמזגן החלון
|
בהכירי אתכם, תוקעי מזלג בזיכרון עייף
כנוע בצלוחית של קו זהב מסין הענוגה,
|
טיפות כספית רותחת
חורשות שולחני שובלים
|
אחד אחד ובאין בורא
הם באים לי פעם בשנה
בכל רחוב מכל פינה
|
אחד, אוחז רגשותיי כקפיץ
מאה עשרים ויום
ממלא שקים בנוזל סטרילי
|
גרגרי החשמל היפים שבי
מנסים לצאת
|
ואותך נשמתי
מגדרות הברזל
חרוטה במספר
על זרועי
|
יושבי הספסל
מעשנים דמיונם
בפנים לא גלוחות,
לוגמים מכוס תה
גלגל הצלה אחרון
|
תחושת דחיפות
רודפת שמאל ימין
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
- מה אמא שלך
עושה?
- אמא שלי נחה.
- והיכן היא
נחה?
- בהר המנוחות.
יתומה שלא
באשמתה. |
|
