|
מבטו ירד במורד צווארה והתעכב בקימור שהתוו כדורי שדיה בכותונת
הלבנה שלבשה, ובבליטות הקטנטנות של פיטמותיה, החיוך של אדוארד
התרחב ובזוית פיו עמדה טיפה של רוק, כדמעה המסרבת להתנתק.
|
לקח לי יומיים להבין שהרעש תם.
כל כך הייתי מורגל בו, או שהייתי שקוע בהגות עמוקה מדי.
אולם דמותה של בתי הופיע לנגד עיניי.
"אבא, אתה מאחר" היא אמרה לי בלי לומר, ואני התעוררתי.
|
"צחי פורז, תואר שני במחשבים ומתמטיקה." הוא מתישב לידי. "טוב,
התואר השני רק עוד שנה ביד, אבל אני בדרך." מחייך במבוכה
ומתישב. אני מלטפת את שפתי כוס המשקה עם האצבע, בתנועות
מעגליות של ספירלת משיכה ולוחשת לו בטון מפתה: "מאוד
אינפורמטיבי, צחי."
|
אז, בגלעד האבן-
שינסתי כוחותי
וקראתי לך לבוא.
אז בגלעד האבן
|
וביד חזקה אצמיד אותך אל חזי
ובעדינות של מאהב אלטף את גופך הרועד, המלכותי.
|
וכשהשמש מיבשת את שאריות השלייה
ומתכונן לדאייה הראשונה
|
ניסיתי פעם להגדיר את הריקנות שאני מרגיש בפנים.
ללא הצלחה-
יש דברים שגוברים על מילים.
|
השדוני והמלאכי לא אויבים בנפש כמו שתחשוב תמיד.
השדוני והמלאכי שני צדדים לאותו מטבע.
בריקוד החיים מתמזגים ונפרדים חליפות.
|
פעם הייתי אני
והעולם אמר לי
תתבגר
|
כמה זמן אוכל להתכחש?
כמה פעמים אוכל לשקר
אני הרי יודע ש
לאטובלילאטובלילאטובלילאטובלילאטובלי
|
משתוקקת להרגיש את הבל נשימתך על כתפי.
את זיפי הלחי מתחככים על בטני
כשאתה צולל להשביע תאוותי.
|
אפר לאפר- אבק לאבק
כשמוצא מין את מינו, בשרינו לעד ידבק.
|
כששני אנשים בפעם הראשונה נפגשים
יש סיכוי של אחד למליון שהם מתאימים
|
בחריגותי אני שקוף
מזועזע למראה השתקפותי
בחרוני אני אילם
מאשים אותך-
ובוכה על עצמי
|
יש שני סוגי שקרים בעולם, ובעוד השקרים הראשונים קורמים עור
וגידים במוחות האנשים, ואף נשמה ניסכת בהם בשעה שנשרקים הם
לאוויר העולם דרך גרונו של השקרן; הרי שהסוג השני
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
