צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

לעולם, לעולם אני לא אספר לו מה עשיתי
כל כך הרבה דברים רעים
לא חוקיים
לא הולמים

משכתי אותו בגופיה הלבנה
שהייתה חמה מהגוף שלו

התגוננת בפניו במשפט שטען שגם הוא לא מכיר אותי, הוא ניסה
להוכיח אחרת, למרות שידעתי שהוא צודק.

31 כדורי אדויל היו מונחים לי בקיבה עכשיו
ואני לאט-לאט הרגשתי את ראשי מסתחרר לו לאיטו.

יום אחד
אחרי שהגרון כבר לא יהיה חנוק
והעיניים יפסיקו להיות ריקות

לראות את המחשבות בורחות מהלב
כשאנשים שרים שירים

מסתכל עליי בעניים גדולות
ומרפא את כל הפצעים.

ליטוף
ועוד נגיעה
שוכבת על החול בתוך אוהל קטן

אני מוצאת את עצמי במצב של אי הבנה
ממצב בו יכולנו לדבר ימים שלמים ברצף
לשיחה קצרה נטולת מילים.

זה בא והולך
ולפעמים זה נשאר

ואני עדיין לא יודעת
ולא מוצאת תשובה
את הקול שלו אני שומעת
לא יודעת אם זאת אהבה

לספר לך כמה היה לי טוב איתך פעם
וכמה רע לי עכשיו.

של שום פגם אחד
מושלמות.

וכבר שנתיים עברו
ויש לך עוד תקווה
את בעצמך לא מבינה
מאיפה את שואפת אותה
ואיך את עדיין נשארת עומדת
בלי להישבר.

כשההתרגשות מגיעה לך למוח
והעולם שלך הולך לאיבוד

מילים שהופכות לאדים
מרוב שתיקה ארוכה

אני לא יודעת מה הוא חושב
פשוט לא יודעת, אפילו אין כיוון.

להרגיש את הלב מתחיל לרקוד לצלילי המילים
ולהרגיש אותו נופל כשהוא הולך.

להרגיש את הכאב שלו
קילומטרים ממנו
לחבק אותו כל כך חזק
בלב.

שיחות קטועות
ומשפטים שלא נגמרים.

די
תפסיקי כבר לבעוט בכרית
זה לא יעזור להרגשה

הידיד הכי טוב מת לי מול העניים
אף אחד לא יודע באמת עד כמה אתה חשוב לי
מול המסך עם דמעות
הייתי רוצה להראות לעולם את המשמעות שלך בעניי

להחליף את הכאב בצבע טוב יותר, צבע שמח
שיעורר קצת דברים מתים.

לרגע הבנתי
שאני רק אובייקט
אובייקט מיני שלך.

מה זה אושר? אני חושבת לעצמי ברגעים כאלה.
בשבילי, בשבילי זה להרגיש שלמה עם עצמי.
לדעת שהאדם שאני אוהבת
אוהב אותי חזרה.

אז לאן אני בעצם חותרת במכתב הזה אלוהים? אני רוצה בקשה אחת
אלוהים, בקשה אחת שתגשים לי, מבין כל האלף שביקשתי ממך
והתעלמת, אין דבר שהייתי רוצה יותר מהמשאלה הזאת

ואני
עם ספר תהילים קטן בתיק
מנסה להבין איפה אתה.

די, תפסיקי לבכות
אני מתחננת, תנגבי את הדמעות האלה

רוצה לצעוק לך
א נ י א ו ה ב ת א ו ת ך

את שמה לעצמך רגליים כל הזמן
את צריכה ללמוד להסתכל אחרת על העולם

כל דבר צריך להיגמר מתישהו, גם אם זה אחד הדברים
שמשאירים אותך חיה.

אני מתגעגעת לידיד הכי טוב שלי. אני מתגעגעת, מתי כבר תשמע?
אני מתגעגעת.
כ"כ המון אנשים איבדתי בחיי, את כל האנשים שאני אוהבת. געגועים
שמתפלחים אל לבי כשהשמש שוקעת, מכניסה בי את חיילי העצב
שמחוררים את לבי שידמם למוות.

אני יודעת שבסוף אני אתחתן, אוליד ילדים, אגור בדירה יפה מול
הים ואחיה באושר ועושר. אבל למרות כל אלו, דבר אחד עדיין יהיה
חסר, ובלבי תהיה פיסה קטנה שחרוט עליה בקטן "גיל", תזכורת
לגעגוע הבלתי פוסק שמחזיר אותי אלייך בכל פעם מחדש.

כמה בנאדם יכול לבכות,
על משהו שנאבד?
נאבד רק בתוכו.

אני אוהבת את החיים,
גם אם הם לפעמים מורידים אותי על הברכיים.

השברים האלה,
הם נאספים.
באמת,
אני מרגישה אותם מתחברים מחדש.
כבר לא מרגישה יותר את הקרע הזה בלב,
הוא נתפר בחוטים שחורים
שאטמו את הכל.

הוא בטח מרוצה מעצמו שהיא בוכה
שעכשיו היא כבר לא שמחה

כשמעלים את הנושא
אני מרגישה כאילו חלק ממני נשר
כאילו כרתו לי איבר שדווקא אהבתי ולא רציתי לתרום.

החיוך שלך נדם
אינני רואה אותו יותר זורח