|
בדצמבר חרשתי קמטי-דאגה
וזרעתי תקוות בודדות
|
ודווקא כשהלב כבר כמעט ורגוע
והנפש זורמת בקצב מוכר
מחליטות הכנפיים "הגיע זמן נוע"
- - מתמתחות, נפרשות ונושאות אל הזר
|
ויש לה ריח של דשא
וטעם של ים
ורואים: היא לא מכאן
- אבל גם לא ממש משם
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אל תשאלו מה קרה
לי היום.
נו למה אתם לא
שואלים?
נו...
אני מחכה...
בני זונות.
-ג'וני
והפרעושים בשיחת
ועידה |
|