|
בדצמבר חרשתי קמטי-דאגה
וזרעתי תקוות בודדות
|
ודווקא כשהלב כבר כמעט ורגוע
והנפש זורמת בקצב מוכר
מחליטות הכנפיים "הגיע זמן נוע"
- - מתמתחות, נפרשות ונושאות אל הזר
|
ויש לה ריח של דשא
וטעם של ים
ורואים: היא לא מכאן
- אבל גם לא ממש משם
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יומני היקר,
היום הלכתי לי
בדרך עם אור
מהגן, פתאום
נפלתי וקיבלתי
מכה בברך ובכיתי
קצת. לא הרבה.
פתאום הילד בא
אליי ואמר לי
שזה לא ממש
נורא, כי כל
ארבע שניות מת
בן-אדם מרעב,
ולבחורה אחת
מתשע היה, הווה,
יהיה סרטן השד.
איזה אחד, בשם
הצד השני של
השיר. |
|
