|
בדצמבר חרשתי קמטי-דאגה
וזרעתי תקוות בודדות
|
ודווקא כשהלב כבר כמעט ורגוע
והנפש זורמת בקצב מוכר
מחליטות הכנפיים "הגיע זמן נוע"
- - מתמתחות, נפרשות ונושאות אל הזר
|
ויש לה ריח של דשא
וטעם של ים
ורואים: היא לא מכאן
- אבל גם לא ממש משם
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
החיים הם כמו
חתיכת חרא
מדממת.
יש צורך
בהסברים?
זוזו לסטרי,
פילופוב |
|