|
בדרך כלל, כשהפרפרים מתעופפים באוויר, הם מבשרים את בואו של
האביב. אך הפעם זה לא היה נכון.
|
היא עמדה שם, בין כל ההמון, התור הארוך המשתרך לקפיטריה
הבית-ספרית. בסך הכול רוצה לקנות שוקו.
יד קטנה עם חמישה שקלים משלמת למוכרת.
|
אני מוכנה להישבע שיש סיפור אהבה בין הנעליים שלי.
|
אז מה אם רע
וכואב.
מיכל ילדה גדולה. מיכל כבר לא בוכה.
לילדות גדולות
אסור לבכות.
|
בעיניים שלה יש המון עצב, אבל כל כך הרבה שמחה.
בעיניים שלה יש כל כך הרבה טוהר, אבל המון רוע.
בעינים שלה יש המון דיכאוניות, אך כל כך הרבה אופטימיות.
|
אל תנסו להוציא אותי מכאן. אף אחד לא שומע. אף אחד לא רואה.
|
יצאתי מביתי. הלכתי, נסערת וממהרת, לעבר תחנת האוטובוס, תיקי
על גבי. כרגיל, מאחרת לבית הספר. הגעתי לתחנת האוטובוס. ראיתי
את הקו שלי, עומד ברמזור. דפקתי את הספרינט של החיים שלי.
בחיים שלי לא רצתי מהר יותר.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אבא, אבא, אני
סטרייט.
סופגניה עם
ריבה. |
|
