|
"עברתי חצי חיים", לחשה לו
"המוות עקף אותי בירידה".
|
ואז אמרתי לה :
"עימדי במקומך וחידלי להשתטות. "
"את כמו ילדה קטנה - כמו אלף ילדות. "
|
אדום, אדום, היה רוח המדבר.
חולות שטפו עינינו שמש.
|
אמר שאלוהים חמום - מוח,
שלכן היה עדיף להם לברוח,
ואף אחד לא גירש
וגם הם לא התגרשו,
אפילו שבגדה בו עם נחש
והחיות התלחשו.
|
אני את שורות השיר, בעט חופר.
ברסיס זכוכית את אצבעותיי דוקר.
דם מועיל לפיריון...
|
עוצמת עיניים אל החום המתוק.
האמונה בחיים חזרה,
כשהפחד ברח.
|
וכפעורים אל מול שקיעה או זריחה,
עומדים ניצבים תדהמתנו לא שחה.
השחר מתערבב בדמדומים,
הסחות הדעת לא פסקו, לא פסו.
|
משתכר כמחצית הרגשות
שהשקעתי בך
|
פותח ערוץ לעולם.
זה כמו לזרוק חכה לים.
אני דייג שדג משמעויות...
|
קשה לחיות איתך בעיר הזאת
כשהרחובות מתים
ואת תמיד תהי כזאת
ברגעים שקטים
|
במצב ביניים - חמוץ ריח הזיעה,
ובפה טעם הדורש גוף אישה.
|
המטאדור קופץ הצידה
ברגע האחרון לפני שתפגע.
בתנועה חדה הוא נועץ שיפוד,
צוהל למראה הדם, צוחק כמו משוגע.
xxx
עיניה מתרחבות בכאב והפתעה,
מאדימות כמו הבד.
|
מגיע לי לקבל אותך
בלי כל השיגעונות שלך.
אני לא . . .
|
"עלו מים עד נפש"
נפשי התמלאה והיתה למלאה מאוד.
אפשר לומר שנפשי , נשפכו משפתיה מים.
|
הים בכל גודלו הבלתי ניתפס
לא הופך את הצער לאושר נכסף.
את שוב מנסה לספוג במליחות
את הטעם המר את אותה חמיצות.
|
אלה ימים יפים
תאמין לי
הנעורים לא כל כך משמעותיים
ויש מלחמות קטנות
אבל "תודה לאל"
אין הרוגים
רבים
|
הכל בי ביחד
סוער מתערבל.
מזדחל בי הפחד
המזיק, המחבל.
|
X: אני נמלא כלימה
Y: בקבוק מתרוקן בי
X: כמו שלילה מתמלא בכוכבים
Y: כמו שמיים מעננים
|
ואני שנשברתי בו במקום,
עדיין מוטל שם
|
התרומם וצעד למטבח.
ברא חיים במכשירי החשמל.
במסדרון החשוך פנה ימינה.
פתח ברזים של מים , ומים ניקוו.
וניקוו בעיניו דמעות זעירות.
|
זה תמיד קורה לי
ורק הסוף תמיד חומק
ואור נכבה
ועניים נעצמות רגע לפני
|
ואז אני מת לפתע,בסופה של
דקת ציפייה ענוגה.
ובפנים קורסת לה אהבתי אל הגוף
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מישהו התגנב
בלילה ונגס
בפיטמה השמאלית
שלי.
מאז היא מפתחת
אופי משל עצמה.
זוזו לסטרי, בן
דודו מצד אחיו
של זיגמונדף
רויד, בוידוי
לאחותו הצעירה
והיפה ממנו של
זה שמאשר את
הסלוגנים |
|
