|
"עברתי חצי חיים", לחשה לו
"המוות עקף אותי בירידה".
|
ואז אמרתי לה :
"עימדי במקומך וחידלי להשתטות. "
"את כמו ילדה קטנה - כמו אלף ילדות. "
|
אדום, אדום, היה רוח המדבר.
חולות שטפו עינינו שמש.
|
אמר שאלוהים חמום - מוח,
שלכן היה עדיף להם לברוח,
ואף אחד לא גירש
וגם הם לא התגרשו,
אפילו שבגדה בו עם נחש
והחיות התלחשו.
|
אני את שורות השיר, בעט חופר.
ברסיס זכוכית את אצבעותיי דוקר.
דם מועיל לפיריון...
|
עוצמת עיניים אל החום המתוק.
האמונה בחיים חזרה,
כשהפחד ברח.
|
וכפעורים אל מול שקיעה או זריחה,
עומדים ניצבים תדהמתנו לא שחה.
השחר מתערבב בדמדומים,
הסחות הדעת לא פסקו, לא פסו.
|
משתכר כמחצית הרגשות
שהשקעתי בך
|
פותח ערוץ לעולם.
זה כמו לזרוק חכה לים.
אני דייג שדג משמעויות...
|
קשה לחיות איתך בעיר הזאת
כשהרחובות מתים
ואת תמיד תהי כזאת
ברגעים שקטים
|
במצב ביניים - חמוץ ריח הזיעה,
ובפה טעם הדורש גוף אישה.
|
המטאדור קופץ הצידה
ברגע האחרון לפני שתפגע.
בתנועה חדה הוא נועץ שיפוד,
צוהל למראה הדם, צוחק כמו משוגע.
xxx
עיניה מתרחבות בכאב והפתעה,
מאדימות כמו הבד.
|
מגיע לי לקבל אותך
בלי כל השיגעונות שלך.
אני לא . . .
|
"עלו מים עד נפש"
נפשי התמלאה והיתה למלאה מאוד.
אפשר לומר שנפשי , נשפכו משפתיה מים.
|
הים בכל גודלו הבלתי ניתפס
לא הופך את הצער לאושר נכסף.
את שוב מנסה לספוג במליחות
את הטעם המר את אותה חמיצות.
|
אלה ימים יפים
תאמין לי
הנעורים לא כל כך משמעותיים
ויש מלחמות קטנות
אבל "תודה לאל"
אין הרוגים
רבים
|
הכל בי ביחד
סוער מתערבל.
מזדחל בי הפחד
המזיק, המחבל.
|
X: אני נמלא כלימה
Y: בקבוק מתרוקן בי
X: כמו שלילה מתמלא בכוכבים
Y: כמו שמיים מעננים
|
ואני שנשברתי בו במקום,
עדיין מוטל שם
|
התרומם וצעד למטבח.
ברא חיים במכשירי החשמל.
במסדרון החשוך פנה ימינה.
פתח ברזים של מים , ומים ניקוו.
וניקוו בעיניו דמעות זעירות.
|
זה תמיד קורה לי
ורק הסוף תמיד חומק
ואור נכבה
ועניים נעצמות רגע לפני
|
ואז אני מת לפתע,בסופה של
דקת ציפייה ענוגה.
ובפנים קורסת לה אהבתי אל הגוף
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"הייתי שיכורה"
שלי מסבירה למה
היא ירדה לתל
אביבי |
|
