|
היא חייכה לעברו, הוא השיב לה בקריצה.
איזה זוג הם היו, ממש כמו מהסרטים,
היא הייתה נושקת לו והוא היה מביא לה זר ורדים.
|
היא יושבת לה בחדר וחולמת על האביר על הסוס הלבן שיבוא ויגאל
אותה מהחיים המשעממים האלה...
שיקרא לה "נסיכה" ויאהב אותה עד אין קץ..
"מיכל" אמא קוראת וקוטעת את מחשבותיה
"מה"? היא מסננת.
|
מתי אדע כיצד לנהוג?
בחירות.
דבר כל כך פעוט,
ואם זאת,
מלא משמעות.
|
אין אור בקצה המנהרה.
מוקפת, אך האם זה באמת משנה?
זועקת...
מתרחקת.
|
כלואה
בסורג ובריח.
בחלל ללא צריח.
|
ללא שום יכולת.
ללא קול לומר את שחושבת.
בלי אומץ, לעמוד. והפעם לא לסגת.
|
עכשו רק חושך,
גופי כאוב.
רוצה לצרוח,
אך לא מסוגלת להרפות.
|
זה פשוט מאוד, גורם לאפיסת כוחות.
קשורה לגבולות הממסד בלי יכולת לזוז.
|
היא הלכה ואני פה לבד.
בוכה ולא שולטת על הדמעות.
נקרעת ואין עוד מה לעשות.
את הלב לא ניתן לאחות.
|
כל אחד הוא עולם ומלואו.
עולם ומלואו ואם זאת,
כל כך הרבה חסר לו...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אל תסתכל
בקנקן.
אתה מחכה למשהו?
אין המשך. פשוט
אל תסתכל
בקנקן.
אתה לא קולט? זה
לא שאני נותן לך
משימה אחרת
במקום, "אל
תסתכל בקנקן,
הסתכל בכוסיות
ברחוב". לא,
פשוט אל תסתכל
בקנקן.
אתה יודע מה?
קפוץ לי. תסתכל
בקנקן כמה שבא
לך.
אני אומר לכם,
אני פשוט שונא
אנשים שחייבים
תמיד לשאול
שאלות. |
|
