|
מישהו פעם אמר לי בשנה הראשונה שאחרי המוות מי שמת יכול לשמוע
ולראות אותי. אז כל יום לפני השינה הייתי עולה לגג ומדברת
איתך, אבל אז הייתי מרגישה קצת מטופשת: אני מדברת אל השמיים,
אז הייתי הולכת לחדר וכותבת לך.
|
ואני רואה אותה בקהל, מנסה שלא ללכת לאיבוד. לא רוצה לתפוס
יותר מדי תשומת לב. לא להיות המרכז. משתדלת להתעלם ממבטים,
מנסה שלא להיתקל באנשים. הנה דרכה על מישהו בטעות.
|
זה מזכיר לי את אותם ימים שהיינו יושבות ביחד מול האח ואף פעם
לא היה לי קר ולא בגלל האח אלא בגלל שאת כ"כ קרובה אלי, אני לא
יודעת אולי אני מדמיינת, אולי זאת סתם הרגשה.
|
אני יודעת שאין איש מלבדי בחדר
ובכל זאת נדמה לי לפעמים שמישהו עומד מאחורי ומביט בי.
אני רואה את הצל שלו חומק על השטיח
|
כמו זיכרון ישן
שכמעט נמחק
אך לא יוצא.
|
כוכב קטן
בשמיים השחורים
מנצנץ
בין מליון עננים
|
למות כדי לראות אותה.
זהו כל רצוני.
מי ימלא אותו...?
מי יעזור לי לראות את אהובת ליבי...?
|
אני מסתכלת
אך את כבר לא שם
את מתפוגגת
|
שלושה ערבים
בצד הכביש יושבים
|
תמונה ישנה נורא. משרידי השרפה שלי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
תגידו...הסתכלתם
פעם לתוך הנחיר
של זה מהבמה?
בכלל חשבתם למה
הוא כזה אדום?
או למה הוא
צועק?
ומה הוא עושה
בכלל? |
|
