[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
לא אכפת לך מתאונה. את לא מפחדת למות, לא אכפת לך שיעשו לך רע,
שיאנסו או ירצחו או יתעללו בך באיזושהי צורה כמו שהוא תיאר.
את חוצה כביש, את כבר יותר רחוקה, הם ממשיכים ואת פונה, חושבת
שאיבדת אותם. מקווה. הולכת מהר, שלושה ערסים שאת מכירה, הם
מחייכים אלייך רואי

היא אומרת שהיא אפפם לא טועה.
רק אנשים טועים והיא בכלל לא איש. גם לא אישה.
היא בכלל לא אנושית, היא רק בובה.

היא חבקה אותי חזק חזק ודגדגה אותי בבטן.
ולמרות שמזמן כבר הפסקתי להעלב לא צחקתי כי כיף שגלי מפנקת
אותי.
אבל בסוף לא הצלחתי יותר להתאפק והתחלתי לצחוק.
ואז גלי עזבה אותי והדליקה סגריה ופתחה קצת את החלון כדי שיצא
העשן.

פעם כשהייתי בסיור עם מישהו אחר ראיתי אותו מסתובב בשדרה של
הזונות, יש שם הרבה גברים שלובשים בגדים של נשים ולוקחים על זה
כסף, כשהוא ראה אותנו הוא ישר שם לקח את "אחת הבנות" שם ואמר
ש'הוא קטין' הוא בכלל לא היה בסיור ואפילו בלי ניידת אבל הוא
לקח את הבחור איתו

סופני
- אפשר לבקש משאלה אחרונה?
- תלוי.
- תלוי במה? אני הולך למות, חשבתי שזאת הזכות האחרונה שלי...
- לא, מותר לך גם לתרום איברים אחרי שאתה מתפגר.
- ציניות...
- Can't help it... סליחה.
- אמרתי לך שהציניות שלך תהרוג אותנו יום אחד...

אבל עכשיו כואב לי. העור שם ממש מגרד ואני לא מצליחה להתאפק
ואז זה שורף. ונראה לי שגם טיפה של דם כבר ירדה.
והיא אומרת שאם יש כבר דם זה מסוכן. זה אומר שאני מכורה.

אמא אומרת לה שהיא חושבת יותר מדי על אחרים ולא מספיק על
עצמה.
היא כועסת כשהיא אומרת לה ומכחישה.
היא אומרת לה שהיא חייבת לחשוב גם על עצמה קצת, מדי פעם, לא
לשכוח שגם היא מרגישה.

אויש צאי מזה את נראת כאילו ראית רוח רפאים. שוב צוחקת.
אני ישנה?
לא.
הוזה?
לא.
אז זה מה שאת עכשיו? רוח?
אמממ... לא, לא בדיוק.
מלאך?
לא ממש...
את עדיין מתה אבל... נכון?
צוחקת. על זה אין שום ויכוח יקירה.
אז, אז... אז איך זה שאת כאן?

אני מסבירה לו שאני לא מפחדת. אומרת שלא אכפת לי למות. אולי זה
בגלל שהוא אומר שכולם אומרים תמיד שלא אכפת לי.
ואם כולם אומרים אז הם יודעים. אולי משהו שאני כבר שכחתי.

השם שלו בכלל היה יונתן אבל הוא חשב שיוני זה נשמע הרבה יותר
מבוגר. ותמיד אמרו שהוא גדל מהר יותר מכל השאר.
הוא היה יושב עם מזרחי הזקן על ארגז ירקות הפוך ומעשן מרלבורו
ולפעמים קצת יותר.
מדי פעם הם היו משחקים שש בש.
מדברים על החיים, כמה הם קשים ושנמאס.

געגוע
אם מסתכלים מקרוב, אפשר לראות מכאן את הים. הוא לא בדיוק כחול
וגם לא בדיוק ירוק, אומנם, אבל הוא כ"כ עמוק וכ"כ רחוק...

ואני תוהה...

וכאילו בהילוך איטי, אני רואה איך הפנים שלה משנות את מצב
צבירתן משקיעה מהורהרת לאושר אין סופי. החיוך היפה ביותר
שנתקלתי בו אי פעם נמתח על שפתיה, חושף שיניים מושלמות
והעיניים שלה מתלכסנות עוד יותר כלפי מעלה, מחייכות גם הן,
זוהרות כמו הירח.

לפעמים היא קמה בבוקר נורא שמחה. אז אני ישר הולכת לבדוק את
השמיכה. בד"כ ישם דם וניירות של פלסטר על הרצפה.
היא אומרת שזה סתם ומחבקת אותי חזק.

אז מה את אומרת? שנעשה את זה יחד?
בבקשה אל... יש בך עוד כל כך המון.
אני מצטערת, אבל הגעתי להחלטה.
אם אני אשאר, תישארי איתי?
חשבתי שלא אכפת לך כבר.
אני לא רוצה לראות אותך מבזבזת את החיים שלך. נו בחייך,
תצליחי, תהיי מאושרת. אחר כך נתאבד יחד. תהיה סנסצי

ועכשיו אני כאן, בעולם השחור, עולם בלי אור.
אין בו תמימות או נאיביות או ילדות קטנות שרואות מנהרות
מוארות.
רק אנשים זקנים עם עיניים עייפות, מלאות הבנה ורצון לשכוח את
מה שקרה.

לפני כמה שנים הייתי בהלוויה נורא יפה של אח של סבתא שלי שמת.
הייתה לו לויקמיה ואז משהו קרס אצלו פתאום, לא יודע מה בדיוק
אני רק יודע שיום אחד חזרתי הביתה והחברה של אימא שלי שהייתה
אצלנו סיפרה לי.
היא באה אלי ישר כשנכנסתי ואמרה לי "אימא במקלחת דוד שלה מת".


לרשימת יצירות השירה החדשות
מחבקים את עצמם
מחבקים את כולם
מחפשים אהבה
וכוח להמשיך
ולהדביק את הפירורים
והימים עוברים.
והם?
הם רק מתפוררים...

חצי נשמה בתוך בן אדם
שמוצא את עצמו לבד בעולם
אבן על אבן, שכבה על שכבה
הוא מחדש לאיטו את הבניה.
עצב אכזבה ייאוש ודמעה
אלה הם מרכיבי החומה.

תמיד הם אומרים
שהזמן ירפא את כל הפצעים
הזמן יעבור, ויום אחד כבר לא נזכור
וסוף סוף נוכל להפסיק להביט לאחור

אל תבטיח שתוכל לתת לי יד כשאני אפול.
אל תגיד שתשמור עלי לנצח.
הנצח עוד רחוק לי ושלך כמעט נגמר
ואמא אומרת שאסור להבטיח סתם.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ומי את שתגידי לי מה לעשות? את לא אימא שלי ולאפחד.
אבל אני חלק ממך.
בדיוק.
מה ז"א?
ז"א שאת כלום.
ואת?
שומדבר.
שומדבר
שומדבר

אני לא יודעת איך להיות אני.
אני לא יודעת אפילו מה זה אומר.
לפעמים אני חושבת שאני המצאה של עצמי, שאני לא באמת.
אני ילדה קטנה גדולה שגדלה מהר מדי ועוד לא התבגרה.

שוב אני מקיאה.
לתוך האסלה או על דפים זה אותו הדבר.
אומרים שאחרי שמקיאים מרגישים פחות רע.
אני סתם מרגישה כלואה.

ויש לה לילות כאלה הזויים שמלאים בנצנוץ של קסמים
ויש גם כאלה שכבר מזמן איבדו את הכוח לנצוץ

מכתב
היי תיזהרי לא לנשום אולי איזה סיני מצ'וקמק ביפן ייפגע.
אבל תדרכי על החברים שלך חופשי. עם זה אין בעיה.
אלוהים איך הייתי רוצה לתת לך את מה זאת באמת רוצה.
להעלים אותך מכאן. להטיס אותך רחוק ממני. רחוק מהעולם.




חזרה לעמוד היוצר הראשי
פלגיאט!

פרובוקטור.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/ThomEitan
יוצר מס' 29225. בבמה מאז 13/12/03 13:36

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לתו'ם איתן
© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה