|
נמצאת שם באופק,
כשהשמש זורחת,
איפה שהשמיים נושקים לים,
כשהשמש שוקעת,
כשאני בודדה אני מקשיבה לכוכבים,
שלרוב הם ממני חומקים ובורחים.
|
במדינה בה אין ערך לחיים.
במדינה אחוזת אימה וטרור,
הוא היה גיבור.
|
תנו לי דקה לחבוק את אוויר השמיים-
לחוש את החופש,
את משמעות החיים.
|
וזו נפשי אשר לא ידעה מנוח
וזו רוחי אשר אינה שוקטת.
וזו נפשי אשר לא נותר בה כוח
וזו רוחי שנאלמת.
|
לא נחתת שוב על הקרקע
לא ערכת עוד טיול במולדתך.
כשחיכינו לך כאן למטה
צפינו בהתרסקותך.
|
שניהם היו חכמים גדולים על הנייר,
אבל בכל מה שנוגע ללב סבלו מחסר.
והיא עדיין תוהה,
האם לרגע חשבת שהפסדת?
|
ואתה, שהגעת
עזרת לי להחזיר
הכל בחזרה,
ולחשוף
חלקת נשמה אבודה
וידעתי, מה נכון עבורי
|
בנפשי אלטף את פניך
ברוחי אאמץ את גופך,
אתן לדמי לבעבע
אל תוך תוככי נשמתך.
|
מדי פעם הרימו מבט מעלה,
דעו שהיא רואה,
דעו שהיא לא הייתה-
עוד נערה שהתאבדה.
|
ואני יודעת שאני חייבת לשכוח,
שאני חייבת להמשיך הלאה.
אני מנסה למחוק את זכרונך מהמוח,
אך כל פעם עולה עוד שאלה.
|
למרות שעודני בטוחה
שאתה האחד,
למרות שאמשיך לאהוב,
אולי לעד.
למרות שמילותיך
עדיין עליי משפיעות,
למרות שאותך
לא חדלתי לראות.
|
אילו יכולתי לגעת בשמיים,
הייתי בוחרת לעבור בעננים.
שימטירו עלינו קצת מים,
ויביאו לנו את מקור החיים.
|
ולצאת
אל הגשם
בחולצה הדוקה מדמעות
לחייך
ולספוג אל הנפש
טיפות מתוקות.
|
לעולם לא אדע מה הרגשת
על מה חשבת לעולם לא אדע.
לעולם לא אדע,
איך את נשמתי אתה עוררת לתחייה.
|
עמדנו שם בצורה גיאומטרית
שאין לה סוף ואין לה התחלה.
ובאותו הרגע לא נזקקנו למילים נוספות.
|
אוהבת אותך ללא גבולות מעתה ואילך
מבחינתי הנצח הוא עכשיו כשאני במחיצתך...
|
יש מילים שנאמרות
רק בשתיקה
הן תמיד נעלמות
כשמדברים
|
אמא אל תבכי...
אבא שמור על עצמך.
זוכרים שאמרתם את זה לי?
עכשיו אני בבית-
ואלוהים שומר עליי.
|
כל לילה
כשהחשיכה משתלטת
ודומיה על העולם יורדת
אני מתכרבלת וחובקת
את הבל נשימתך
אתה "הוא"
פיסת אושרי הקטנה...
|
הציפורים חזרו בסוף החורף -
אך הוא, שלא כמוהן,
לא שב... לא שב...
|
אנחנו כל כך קרובים -
אבל בו בעת, כל כך רחוקים
|
כל הבחורים הטובים הללו, שלפעמים אני שואלת את אלוהים למה
דווקא את הטובים, דווקא את אלו שיכלו לתרום הכי הרבה למדינה
בעודם חיים, למה דווקא אותם? למה את כל העולמות היפים האלו?
שלכל אחד עולם משלו - כמו שלי. 21,781 עולמות.
|
הבנתי שאני לא מכירה אותך כמו שחשבתי שאני מכירה אותך.
אני הכרתי אותך בלי כל הפוזות והמסביב...
עכשיו גיליתי אדם שונה, אחר ממה שחשבתי, שהכרתי, שידעתי, שונה
מאותו בחור שהתאהבתי בו...
|
על אף שזהו לא קרב בו קיימים מנצחים ומפסידים, ועל אף שאם זה
היה קרב התחושה שלי הייתה צריכה להיות שנחלתי תבוסה, היא איננה
כזו. אני מאמינה שניצחתי. לא ניצחתי אותך, אלא את כל מה שהמצב
הזה גרם לי. בכל אופן, מכל הסיטואציה אתה זהו שפחד, אני
האמיצה.
|
שתמיד, אבל תמיד יהיה לי את האומץ לחיות...
כי צריך אומץ רב יותר בשביל לחיות מאשר האומץ למות...
שאהנה מכל רגע מחיי,
שאנצל אותו עד תום.
שתמיד אקום על רגליי אחרי כל נפילה,
ויהיה לי את הכוח להתייצב מחדש מול העולם.
לקום עם כוחות מחודשים ולצעוק בקול רם:
|
אני מרגישה שאני כבולה,
שאני אסירה בתוך כלוב של זהב.
ואינני יכולה עוד לעוף.
נגזלה מעליי היכולת להיות חופשייה.
|
לא יכולה יותר. לאט לאט האש שהייתה בי כבתה. אני גוועת. איך
ממשיכים מכאן? לאן ממשיכים מכאן? האם בכלל אני אוכל להמשיך
מכאן?
|
לא ציפיתי שזהו יהיה סופו של החלום, לא חלמתי על כך אפילו...
נמשיך להאבק, לקוות שבאחד הימים שוב נוכל לגעת בשמיים בקצות
אצבעותינו, גם אם זה לשניות ספורות בלבד... שתמיד נשאף-
"לגעת בשמיים".
|
כשהלילה הזה ייגמר, אתה תיעלם. אני אקום בבוקר ליום חדש -
בלעדיך.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני אולי
סכיזופרני אבל
לפחות יש לי אחד
את השני |
|
