|
His hands were shaking, and while switching the papers he
dropped them on the sidewalk clumsily, and turned to run
away in panic, the women's cries echoing in his ears.
Something bad had happened to him.
Dark circles around his eyes, he started
|
Loneliness, your old and faithful friend, is coming for
another visit. You open your door and let him in, watching
him through narrowed eyes while he takes of his coat and
makes himself comfortable
|
הוא פותח את העיניים לאט-לאט, כאילו הן מודבקות בדבק מתוצרת
מקומית גרועה.
משתחרר מהשמיכה, מתפלל לאיזה משב רוח שיקרר אותו, לאיזו מחשבה
חיובית קטנה.
|
לוח שחמט ותשע מלכות. זה קשה, אולי אפילו בלתי אפשרי. מלכה אחת
אפשר. שתי מלכות אפשר, גם שלוש אפשר אפילו ארבע מלכות אפשר.
אבל עכשיו זה תשע מלכות, ולוח שחמט.
|
לא פחדתי בכלל, שאלתי את עצמי. אפילו לא היה לי קר. התחלתי
ללכת, עוזב את האור מאחורי. לצד הדרך הבתים היו חדים ורחוצים,
וריקים כמו ספינות נטושות על קרקעית האוקיינוס. דגים קטנים שטו
בין החדרים, מנקרים גופת מלח מרקיבה שהסתבכה בין חבלי התורן.
|
שמעתם כבר שהוא משהו מיוחד, והאמת שהגעתם רק בשביל לראות אותו.
מאז שהייתם ילדים לא הלכתם לקרקס ולא חשבתם שתלכו עד שיהיו לכם
ילדים משל עצמכם. אבל את קרלוס פיצי, כולם אמרו לכם, חייבים
לראות.
הוא יחף, לובש רק מכנסיים אדומות רחבות
|
מה שהוא הכי אהב היה לשבת ככה בכורסא הנוחה, כשהאור חלש מנרות
רוקדים, והיא היתה עומדת מולו. הוא יושב והיא עומדת ומסתכלת לו
עמוק עמוק לתוך העיניים שברגעים כאלה היו נהיות אפורות למרות
שברגיל הן לא היו, עמוק עמוק לתוך העיניים ופתאום הבגדים שלה
היו נופלים ממנה,
|
היא ידעה שאתו טוב לה, הכי טוב לה. היא אפילו לא צריכה היתה
שהוא יהיה לידה באותם רגעים, יחבק אותה או סתם יניח יד על
הירך. היה מספיק לה לדעת שהוא קרוב, שהיא תראה אותו בעוד דקה
או שעה או אפילו מחר.
|
הוא התחיל לעלות במדרחוב. בעטרה ישבה קבוצה של מבוגרים, נראו
לו כמו מרצים באוניברסיטה. הם ניסו לנחש מתי הזמן יחזור ללכת,
ולגדעון זה נראה כמו ספקולציות שאנשים עושים על הבורסה.
|
"קח את החבל הזה. בכל פעם שתלמד סיפור חדש, תעשה בו קשר..."
המילים נבלעו בתוך התקף שיעול שהעביר צמרמורת בגופו של חוסה.
"אבל מורי, איפה המפתח לקופסה?" חוסה יכל להרגיש את החיוך הדק
שעלה על פניו הסובלות של הנאן.
|
הוא זרם תמיד בצייתנות בנתיבים שאחרים חפרו לו, מגיע בכל נקודה
לעומק שהוקצה לו שרירותית על ידי מעדרים זרים; מצר את כתפיו
ונדחק בקושי בפיתולים שנבחרו עבורו או מתרווח בנחת בהמשך הזרם;
מזין בדרכו שדות אחרים שיכלו למצוא בו שימוש כלשהו בנקודות זמן
שונות.
|
התמונה שלה מתקרבת, התחושה שהיא מתרחקת, הכמעט חיוך. בשלושים
השנים שנותרו לו לחיות הרגע הזה הולך לחזור אליו בהרבה חלומות,
וגם את זה הוא לא ידע עדיין.
|
המחשבה הראשונה שעלתה במוחו היתה לשנות את שמו ולעבור לעיר
אחרת, אולי אוקספורד או בוסטון. הרעיון שהתגלית החשובה ביותר
במילניום השלישי התרחשה במקום אפור ומחוסר כל השראה כמו האג לא
נראתה לו.
|
הוא מנסה להיזכר, מתאמץ לרדוף אחר שמלה אדומה צמודה, רגל לבנה
שמתארכת מתחתיה, שיער בלונדיני שמתנפנף מצד לצד. ענת. הם היו
ביחד, והוא כמעט בטוח שהיתה אינטימיות ביניהם, אבל הגשם שבחוץ
מביס את התמונות והוא נשאר רק עם תחושה נעימה,
|
היא אחזה בידי והוליכה אותי בשבילים של אבן, שיחי זכוכית
מנצנצים לאור השמש השוקעת, פרחים-פרחים שקופים ועלים נושרים
המתנפצים לתוך מרבד עמוק ורך שכמעט מסנוור את העיניים.
על מרבד הזכוכית הרך עשינו את מעשה האהבה, מלטפים זו את זה
בלחישות רכות, מתנגנות, שמרפרפות
|
"תשמע אדוני, מלאך המוות...זה לא כל-כך פשוט...יש עוד כמה
דברים שלא הספקתי...ואני עוד די צעיר בסך-הכל, זה לא פייר.."
אם רק הייתי יכול לדבר גם בחיים, הכל היה נראה אחרת.
|
נכנסתי לתוך הג'ונגל. התקדמתי בשבילים הצרים, האפלוליים, השמש
לא מצליחה לחדור את מעטה העלים הסמיך.
הסתכלתי למטה, אל צמרות העצים, לבד בעולם כמו רובינזון קרוזו
על האי, משקיף על הכל מלמעלה. פתאום התעוררו כל השדים שבתוכי
ואמרו לי לקפוץ.
|
The wind
It is my friend tonight
Coming from the sea, it brings me
Your smell
And the sight of your tousled hair
|
אולי כל הסיפור זה רק
שלא ידעתי לשחק
לפי אותם חוקים שלך.
מלה אחת קצרה,
זה לא יכול להיות
שזה כל שרצית.
|
אף אחד לא באמת ינצח אף פעם
אולי
אבל אני
באתי כדי לנצח.
|
בלילה כשהגשם
אני מעלה אותך באוב
זה מה שאני יודע
אני עושה את זה טוב.
|
כפתור קרוע של חולצה
זה את.
והרצפה קרה יושב לבד
זה אין-את.
הגשם זה את
החורף זה את
הפיקסיז, הדורז, ניק קייב זה את.
|
הבטחנו שלא נסתובב
הבטחנו שלא נכאב
הבטחנו שלא נצטער
הבטחנו שלא נשכב.
|
ראית כמה אני יכול לתת כמה אני רוצה לתת
ראית שתהיי מלכה אבל פחדת ורצית
לא ידעת כי את הבנת רצית אבל פחדת
להיות מלכה
ליום אחד.
|
ידעתי שתפלי
עוד הרבה לפני ש
|
הרקיע
מתחבר לעיניך
מתמזג
מגע כחול בכחול
|
הקפתי
שבע פעמים והחומות נפלו
ככה זה קורה תמיד.
וראיתי את הבשר החשוף
|
נסי, בתי
לשכוח אהבה
הן זוהי רק מילה
|
תחת שמיכה שני גופים נצמדים,
כמיהה.
ירח מביש מסתיר פניו תחת
מעטה עננים סמיך ושוצף.
|
היא אמרה,
צריך לעבוד באהבה.
ואני, אף פעם לא אהבתי לעבוד
|
רגבי האדמה האלה
עליהם אנו דורכים
ספוגים בדם וצער
בקדושה ובשנאה.
|
המוסיקה שקטה, שיר נעים באיטלקית של ג'ובנוטי, ואת מנשקת אותו
הרבה הערב. אני יודע שאת יודעת לאן מסתכלות העיניים שלי, ואת
יודעת שאני יודע שאת יודעת. כל-כך הרבה אנחנו יודעים ושנינו
משחקים את המשחק עם החוקים שפיתחנו לפני ארבע שנים ומאז לא
הפסקנו לשכלל.
|
כיוון שהישיבה כאן משרופרפת, הרי שנותר לזקוף את הגב באוויר
הפתוח, או להישען כתף-אל-כתף להשתקפות דמותי שכותבת, כמוני,
בהשתקפות יומני, אלא שכתיבת ההשתקפות רצה משמאל לימין, ומי
שיביט בהשתקפות יראה אותי כותב בכיוון הנכון, הרגיל, בשבילו
|
הם מסתכלים עלי בעיניים רעות וחושבים עלי מחשבות רעות. אני
רוצה שייעלמו, ושאוכל לעמוד כאן בשקט בלי שייתקלו בי וידחפו
אותי וידרכו עלי ויסתכלו עלי בעיניים רעות ששורטות לי את העור
וגורמות לי לדמם דמעות ודם וכאב.
|
רחובות עפר רחבים ומאובקים, בתים נמוכים. שמש כבירה וחסרת
רחמים צולה כל דבר שיוצר אתה קשר עין...
כל תנועה שקולטת העין כאילו באה להדגיש את הקפאון המוחלט
שמסביב.
|
רק אחת יכולה להבין. רק אחת בכל העולם. הוא ידע את זה. והיא
היתה של מישהו אחר, גם את זה הוא ידע. כמה ששנא עכשיו לדעת.
הכי הרבה שאפשר לשנוא משהו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
- יש פה מישהו
שאבא'שלו
ערומקו?
- כן!
- חוץ מאפרוח
ורוד?
-... |
|
