|
אשליה עמומה,
מבעד וילון משי.
|
והיכן שהוא,
חולם,
באמצע השממה הזו,
|
נתון לרחמיה של רוח מסתחררת
קשור לאדמה שנשברת תחתיי
כבול לצוקים שיקרסו בהינד עפעף
טמון בסלע שלעולם לא היה מוצק.
|
ריקנות...
סערה של תוהו;
חושך, כמיהה.
קור חודר. ריחוק.
|
אפלולית כבולה.
שפיות מושגת שוב,
שפיות מאובדת שוב.
|
הוא פתח, מגדף, את דלת המקרר, בלי זכרון מובנה כלשהו לגבי
הגידופים שהשמיע.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יום סגריר אחד
בא אלי ה', אומר
שמע חמודי, יש
כאן אנשים
שמדברים בשמי.
מילא היו
שנונים, אבל הם
לא.
אמרתי, שמע
אדוני, לא כולם
יכולים להרשות
לעצמם לשלם לי.
הקופרייטר של
אלוהים ממשיך
ומצדיק את קיומו |
|
