|
אשליה עמומה,
מבעד וילון משי.
|
והיכן שהוא,
חולם,
באמצע השממה הזו,
|
נתון לרחמיה של רוח מסתחררת
קשור לאדמה שנשברת תחתיי
כבול לצוקים שיקרסו בהינד עפעף
טמון בסלע שלעולם לא היה מוצק.
|
ריקנות...
סערה של תוהו;
חושך, כמיהה.
קור חודר. ריחוק.
|
אפלולית כבולה.
שפיות מושגת שוב,
שפיות מאובדת שוב.
|
הוא פתח, מגדף, את דלת המקרר, בלי זכרון מובנה כלשהו לגבי
הגידופים שהשמיע.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|