|
לפני מיליון שנים
שמתי את האהבה שלי
על הולד,
על אש נמוכה.
שלא תישרף,
שלא תרתח, ותעלה על גדותיה.
שלא תישפך על משטח קר,
ותיעלם באוויר.
|
ירח מוזר מאיר לי הלילה,
מאיר, מעירני משינה.
הוא יפה ומלא, מכוסה עננים,
ויש לו צורה מוזרה.
|
אם תחתוך
יותר עמוק
יותר חזק
|
אני תלויה, על קץ השיערה,
בין תהום חשוך לבין הארץ הטובה.
והנה אני מרגישה שעוד מעט אתנתק
ואפול אל הכלום, ובכאב אתרסק.
|
במתק שפתיים
ציירת בגופי
גאות
|
ליבי גאה אל הירח,
והתמלא באלף כוכבים,
נשא אותם אל חוף המבטחים,
שם קבר אותם בשריונות צבים מתים.
|
מדוע אין אתה רוצה לשמוע
את שצף מפלי שתיקתה
|
שתיקה מטהרת, שתיקה נקייה
עוברת בינינו כמו מגפה.
|
מסוף מרובע
אוסף אותי לתוכו,
וחדר מדרגות
מזמין אותי לסופו,
|
אם אנחנו השימלה שלך
וכל אשר נשאר לשמלה
הוא קמט על סדין
אז אנחנו הקמטים שלך
|
כשהשמש תזהיב על שערי
אשכח לרגע
מה אני
ומי אני
ואם בכלל
ורק אדע חום
ושלווה
תופסת יד ובחדווה
מדלגת
על פני עולם
שלא הוכתם,
עדיין תם
|
עיניי זרים לא יגעו.
ידיי זרים לא יפלשו.
שיניי זרים לא ינגסו.
לא אתן להם את הפיסות שקרעו.
|
אני יודעת
שהשנים אוכלות, נוגסות,
ואף אבנים לעיתים נמסות,
הלוא גם מגדל בבל נפל
ואין דבר.
|
עולם מתכסה דמים
והגלים
כמו
לא
סולחים
|
וכך נשכב,
אחרי שעשינו מלאכי שלג על האדמה
|
ידי נמשכות
אחרי
שובל בלתי נראה
של הוויה
|
אני רואה אותה
קומלת
יומיום נעלמת
בורחת
לאהובה משכבר הימים
ידייך לוחצות על עורה
מסדרות קמטים
כמצעי מיטה
|
ואל נא תפלוש;
אל נא תוציא...
מגלגלת ליבי
בין קרביי למוחי.
|
אין מלחמות קדושות.
אין מוות מהולל.
|
אין סיבה שתחזור לעוף
אם זה לא יהיה לעברי,
פעם אחרונה אני מוכנה
שתעוף לצידי.
|
זרוק אותי לתוך גת ביזנטית מהמאה ה-5 לספירה.
דרוך עליי במרץ,
רסק את ראשי על האבן הקרה,
שפשף אותי על פומפיה,
עד שדמי יזלוג לכל החריצים
ויזרום אל האדמה.
|
אני כבר לא נאבקת
רק שוכבת.
|
אך העשן נמוג, כי זה טבעו,
והוא זמני ובן חלוף.
|
דמי כבר החמיץ, נפשי מצחינה,
שוכבת במיטה הרכה כמו גוויה,
שקועה בהשלייה עצמית, תיאטרון לעניים,
והמחשבות שלי נקרשות בורידים.
|
כן, הגעת בצבעים של בזוקה,
והיית רך, ודביק, ומתוק
והכנסת אותי לבועה הקטנה
ומילאת פי, שוב, ברוק.
|
אני כבר לא מבחינה בצלקות הישנות,
אז למה שאבחין בחדשות?
|
אל תטיל עוד פצצה
אני לא יכולה
להתמודד עם כל-כך הרבה פגיעות.
|
געגועיי דועכים מאליהם.
עיניי עייפו מלדמוע אמת.
|
ביצעתי חטא נורא,
בביצועי שחיטה כשרה.
|
כסופת חולות
על פני אדמה.
הותרת שבורה
ובצורת - שממה.
|
העולם התמלא חולות זהובים.
עליהם מוטלים ענקים.
מתכסים בצדפים.
וחולמים.
חלומות עצובים.
|
זיכרונות הלבה הנשפכת
וחום אימים שורף
עד דעיכה
לא ישפיעו
עוד עלינו,
או על אותה
זריחה.
|
מה כל-כך מדהים בשקיעה הזו?
איזו מין הנאה סדיסטית אתה מקבל
מצפייה בשמש בעוד היא הולכת לעולם הבא,
|
ובדממת ליבנו החרישית
צחקנו ובכינו נצח,
ואז ברגע עייף אחד
פלטת מפיך רצח.
|
אם הייתי יכולה
לשטח את כל הכאב שלי על נייר
הייתי מקפלת אותו בתנועות מיומנות
למטוס, לא ציפור,
ושולחת לעברך.
|
ליבי שרף כל חלקה טובה,
ראשי מלא נסורת פלדה,
גופי אבד בשטח הפקר
ויפול על מוקש לכשחורי יזכר.
|
וראשי כשל מדוזה,
גרוני מתכסה נחשים,
רימות בביטני,
ואם רק אביט למטה
אראה
עש גוסס
שפג תוקפו.
|
תן לי לטייל עליך
בלילות עצובים,
ליפול על החול הקר,
|
התקע שבשקע תקוע, אין מוצא.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
זה שיושב שם
במרומים ומחליט
איזה סלוגנים
נכנסים ואיזה
לא- עושה חרא של
עבודה.
ואני לא מדברת
על זה שאף סלוגן
שלי לא נכנס עד
עכשיו, אלא על
חוסר תשומת הלב
ועל הזלזול שהוא
מפגין במיונים
שלו.
תנסו למשל
להקליד את המילה
"חסה" בחיפוש שם
למטה. שימו לב
בכמה סלוגנים
(שלושים לפחות)
מופיע באיזושהי
צורה הביטוי
"בעסה להיות
חסה".
חסה מאושרת
בביקורת נוקבת. |
|
