|
איך אני אתנהג? מה ארגיש? האם אבכה? מה אגיד? תיארתי לעצמי
תמיד אנשים בוכים, כולם בשחור, ברקע יש גשם וכולם הולכים סביב
ומלווים את הקבר הנישא אל מקומו, הכל דרמטי, אנשים פורצים
וצועקים בבכי. דמיינתי את עצמי, עומד שם בשחור, רואה את הכול,
בוכה, אבל בכי שקט
|
היה היינו אנו
על בורא נכתב בספר
מלחמות קיום כל ערב
לשיר תום טקס אימנו אותנו
|
רק מבט אחד בעיניך
רק נגיעה אחת בשפתייך
רק ליטוף רך של פנייך
רק הרגשת לחייך
|
הינך שונא את עולמך,
דומה אתה אליי,
כול יום שונאת עוד אדם אחד
|
"כמיהה", כך אמרת שקוראים לזה
סיפרת על שניסית להסביר למישהי
מה זו המילה
שאם לא היא - אז חייבת להיות כזו
|
נהרות סובבו אותי
ואני טיפה
|
החיים כתובים ממש
ממש כמו על דף נייר
רק חבל שגם פה הדיו נשטף
|
וסלעי שחורה מאש
והאוויר נוזל לידיי
לתוך חופן אדמה
ראיתי את עצמי טובע באבניי
|
הבית החם הוא רק שדה קרב
שבכל פינה ישנו מערב
למה אני עובר כל זאת?
למה אני לא עוד סתם נער עם בעיות?
|
ניפגשנו בשדה הקרב
האדמה הפצועה היא הלב
והרובים פולטים כדורי רגשות
|
מגדלור שוכן לשפת הים
אורו ניבט אל מרחקים
והשחפים הנודדים
מתאספים ולמגדלור נושקים
|
ופתאום נפתחו הדרכים
ראיתי את עצמי - מסתכל לאחור ולפניי
ועכשיו לחלום אני שר
הוא גדול, מרובה - עכשיו הוא גם סותר את פניי
|
לך על הדרך הסלולה בצהוב
עונת הקטיף תחל בקרוב
קטוף את הפירות כל עוד ביכולתך
לאחר בצורת בת חצי שמש עולה
|
אלוהים ברא אותי
אלוהים ברא לנו את הבינה
הוא גם ברא לנו את הנפש
ולצוות הוסיף לנו את הלב
|
אני במצב שביר ונפשי מלאה
בסדקים מכוערים, חסרה רק נגיעה
בשביל לשבור אותה לרסיסים ואחרי זה לטאטא הכל
אל מתחת לשטיח, להחביא מעיני כל
|
ביער ישב לו תחת העץ
רופא חייכן בעל שם עולמי
האם תוכל את הזאב לאמץ
רק למען טיפול זמני?
|
אני כל כך אוהב אותך
לא אכפת לי לא מהשיר ולא מהמבנה
ונפסקו החרוזים
כבר אין לי כוח נפשי
|
המפתח שלי,
הוא כבר לא מפתח הלב
הוא לא פתח ולא יפתח בשבילי
בית חם ואוהב
|
נדרס תחת גלגלי הזיכרונות
כלוא בתוך חומה של נעימות
אפילו מהמראה, אני ביקשתי קצת עזרה
זמנית
|
בזכותך אני
נושם
בגללך אני
נחנק
|
ילד נופל לכפפות של רופא...
פוגש חברים וביחד שותים - פחיות
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בנהיגה כמו
בחיים, תמיד
תכניס עד הסוף! |
|
