|
"דיי, זה נגמר. גם את יודעת את זה, את פשוט לא מוכנה להודות
בזה בפני עצמך". לחש והסתכל לי ישר בעיניים.
לפתע, הבנתי שזה נגמר.
|
חייכתי בהססנות, ואתה פשוט ראית דרכי
|
כמו שאינסוף היא מחשבה בלתי נתפסת.
כמו שהים לעולם לא יהיה יבש.
כמו שהשמש את העלים מייבשת. כמו שאין עשן בלי אש.
|
כולנו כבר יודעים מה אומרים -
במלחמה אין מנצחים.
|
שבי אחרייך.
לעולם.
לתמיד.
|
אני רוצה להגיד לה שלא איבדתי תקווה, שהיא לא לבד, ושאני עדיין
מבינה. אבל המילים לא יוצאות, ואני חסרת אונים מולה, והדממה
שורפת אותי מבפנים. הדממה שבתוכי קורעת אותי לחתיכות שבורות.
|
"מתי אני אהיה נורמלי? או מתי הכל יסתדר?"
ובכן, התשובה היא... במילה אחת -
NEVER!
|
זה לא הגיוני! הוא כל כך בנאלי,כל כך משעמם, כל כך שטחי, כל
כך... אדיש!
הוא מתאים את עצמו לנורמות החברתיות שכל יום מזעזעות אותי
מחדש. הוא אחד מהם. אלה שהבטחתי לעצמי שלעולם לא אשתייך
אליהם...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"פרה ורבה?"
ואם אני מעדיף
תרנגולות?
חזל |
|
