|
Musizhak
אז ככה... יליד 22.03.1984 או י''ח אדר ב'
ליהודים שבינינו.
כותב מאז כיתה ז' ועד בכלל.
אוהב אנשים בכלל ואתכם בפרט.
אוהב לקרוא תגובות (ולא רק לקבל אותן).
אז קדימה, חבר'ה, השירים מחכים לעיניכם ו/או אוזניכם
הגואלות:
בהבלי הזמן המולת היום חוגגת
יום השוק החל עת נפתח לריק
|
הרוח מנגנת כחליל
וכל ציפור היא פיקולו
הנחל משכשך מימיו בצליל
כל יצור מתעורר ונותן קולו
|
תמונה על הקיר -
לא תמיד היא מראה את תמונת החיים
כמו שהיא
|
להקות להקות ציפורים נודדות
עפות אל מעבר להר
משמיעות הן צפצופים ושריקות
עגומים, עגומות
|
עם רשרוש הרוח בעלים
וקרן שמש משוחקת
מתעורר אני אל בוקר אביבי
|
מעת רדת ליל
שום נס לא יקרה
עד הפציע שחר
עד זרוח שמש
|
בבוקרו הראשון של עולם זה הטוב
פקחת לראשונה את עיניך...
|
איך נשכח את יומך, תפארתנו
תום יום צל הקרבות בן סוכך...
|
כשהחושך עוטף את לבו
הוא מסתגר...
|
ארצי.
בה היופי מתגלה בדרך קבע
ופכפוכי פלגים בכל שמורות הטבע...
|
ושאלה מנסרת בחלל האוויר:
נעקר כבר נטוע -
הייתם כך השיר?
|
בין קורות עיתיה
של זאת האומה
עוד מוצאים השניים
אהבה תמה
|
גם ירח לפעמים מזיל דמעות, אולי כשקר
אז הוא מרגיש מדי עזוב ומנוכר
|
ולבד
וקר
והרוח הומה בבכי מר
|
השנה בצורה. ויהי לי לפלא -
הן אמנם גשמיה לא ניתנו בעיתם
אך לפתע הגיחו מטר והשלג
ומדוע זכו בזה זה העם?
|
לא היה בינינו דבר
אולי זה רק היה נראה כך
מעולם לא חשבתי בעבר
שנשאר יחדיו לנצח
|
שיר אינו רק מילים
זוהי גם מנגינה
היוצקת בו תוכן שלא נאמר
הטומנת עוצמה בתמליל
|
כשהלילה ירד וירח חרמש
להב פגיונו שלח מטה
ורקיע אפף לשונות של אש
|
מדינה שעברו חמישים משנותיה
כבר רוצים לחלק, לפלג את שטחיה...
|
ליד מסילת הברזל הישנה
כבר לא עוברות רכבות מזמן
פתחו תחנת אוטובוס השנה
כבר לא באים לכאן
|
לא נוכל עוד לשתוק, מה קרה פתאום לנו
איך קרה שנגמרו המילים...
|
עד קו האופק מרחק לא מדוד
שדות, שדות של שתיקה
אבני זיכרון לצד שביל של בדידות
עומדות בשורה ארוכה
|
על מימי הנחל
צף עלה של סתיו
|
ראיתי בקתה בקצה היער
ושני פסלי אריות נצבים בשער
|
רמזים פתאום הפכו לי
אותות מאוד ברורים
כרוח המבשר את
פרידת העגורים
|
דממתי עת פסוע בשביל גינתך
הרמוס לעין-כל לתפארת
ומשא רגשותיי הנתון לאחרת
הפך למשא אנחות
|
כציפורים המרחיקות נדוד
גם עוף יגביהו. לא ינמיכו עוד.
הו, מה גדולה. גדולה ורצוצה
שיבת אומה לארצה
אכן, גדולה מאוד.
|
"לך עיניי היום פקוחות כפתאומיים
אלי שלי
אני תמים"
|
אושרי קבור
בתוך החול
בחצר האחורית
כבר לא זוכר איפה
|
אם תמונה מיליון מילים תאמר
כמו דיו על בד ניתך
|
בין קורות עיתיה
של זאת האומה
עוד מוצאים השניים
אהבה תמה
|
בשמחה תמיד
כשהשמש בשמיים
בשמחה כל עוד
בנחלים זורמים המים
|
ומעל חופה של עננים לבנבנים
זה היום המדובר בבוסתנים
|
הוא ישב על החול הלוהט
וחכה לה שתשוב
בידו החזיק נייר, בקבוק ועט
וכתב לה שיר עצוב
|
"יש ריח של בירה בקצה הרציף
ומרחוק ניצב מגדלור מאותת
מלמעלה כמה כוכבים נוצצים
הכל כה דומם במפרץ השקט"
|
לך, כלה, שיר נכתב בליל קסם
בו האושר שוכן בלבך
מסתובבת אין-ספור או בעצם
מסתובב העולם מסביבך
|
עזוב
נותרת במותך
אלמוני
כבימי חייך
|
"שיר המעלות לדוד
שמחתי באומרים לי
בית ה' נלך"
|
בתוגת-הליל
שורקת רוח סתיו
בין עלי עצים
שבשדרה
|
נכתב לזכר מורי ורבי הר' יוסף דיקשטיין, שנרצח עם אשתו ובנו
ע"י מחבלים בי"ז אב התשס"ב. נכתב בעקבות חלום...
|
עיר גדולה
ובניינים שמגיעים
עד השמיים
|
על מימי הנחל
צף עלה של סתיו
מי ישית לבו עליו,
יטלנו בידו?
|
אתה יכול להפחיד לפעמים
אתה יודע,
בתחילה פרצוף תמים
|
וכאן אני,
שר אל תוך הלילה
היום חלף
ועוד הדרך ארוכה
|
כבר דולקים כוכבים במרום
מבשרים כי בא לילה
וצריך עכשיו לישון
|
רוח נושב
ונושא את טיפות הגשם
הים סוער
אלו גלים
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
אותיות
מודגשות זה
כולירה! |
|
