|
קל להתייאש בתל-אביב
גם ביום בהיר
כשהאור עוטף סביב
|
אחרי קו האופק, בלב סערות
שוכן אי נעלם מזה דורי דורות...
|
רציתי להיות אלמוני
שאיש לא ירגיש בקיומי
|
דמדומי בין ערביים על נפש עייפה
עוד מעט ובאה השעה היפה...
|
תמה לה שבת. איך המרר מורגש
הוא פושט ללא קצב וניע
|
פריטות רועדות במיתרי הלב
מרטיטות כיסופים וערגה חבויה
זה הזמן בו נעטף לו הכאב
במסווה מרגש של שירה או בכייה
|
בשולי השדרה מרצדת מדי פעם
קרן שמש מבין העצים
העלים שוב נושרים על כביש האספלט
העטור אגלי טל נוצצים
|
אתה הרבה יותר צעיר ממני
אך בך אקנא יותר מכל
כי אני עוטה שתיקות בלויות הנני
ואתה - אומר את עצמך בקול
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-לא...
-הא-הא, נפלת
בפח.
-איזה פח?
-נו, אבאש'ך
ערומקו? ואז אתה
עונה לא? ואז זה
כאילו יוצא
אבאש'ך ערום
כולו, כאילו?
-טו-הו-ב...
נניח...
-מה נניח?! נפלת
בפח, תפסיד
בכבוד.
-טוב, הפסדתי.
אז מה אני חייב
לך בתור
המפסיד?
-אתה חייב להגיד
מלא פעמים רצוף
ינתי פרזי.
פרופ' אפרוח
ורוד ופרופ'
אמנון ז'קונט
בעוד מפגש מוחות
מרתק. |
|
