היא?
שני. בועת סבון ברגרסיה, מודל 89'.
כל היום רועש לה באוזניים, גם היא עוד תלמידה
מתוסכלת, שונאת מתמטיקה כמו רובנו.
לא שונה יותר מדי, בהחלט מיוחדת, שונאת יותר מדי
סדר, לא יכולה לחיות בבלאגן.
בוכה, ובועטת, ומחייכת, ומחבקת.
חיה, נושמת,
מאושרת.

פעם, היא חשבה שהיא לא רוצה את המקום הזה. שההערכה
העצמית שלה לא תרקיע שחקים, שהביטחון שלה לא ירים את
עצמו לבד. אבל אחרי כמה וכמה נסיונות להבנה עצמית
היא חזרה עם חיוך אחר ועם מוזה שברחה ממנה בעידן
הקודם וקפצה לביקור קליל. מתנדנדת.
בינתיים, כל מה שנשאר כאן הוא הנצחה של רגעים קטנים,
בלי שאף אחד חוץ ממנה לא יבין למה.

[ובלי שום קשר? לא באמת קוראים לה שני. זו סתם
הייתה הסוואה פרנואידית של פעם. היא מיכל. בעצם,
מיכלי.]

-----
ועכשיו מיכלי מנסה להיאבק, בלי יותר מדי הצלחה.