|
לא משאירה מקום בבטן
עושה אותי כבדה
ובקושי הולכת
|
אם אפקח תהיי חומקת
מזרועותיי האזיקים
|
כל שירי ההספד נחלשים למשמע ריקודי המכוניות
וכי הכיכר אינה דומעת
והנרות כולם כבו
|
א
ני יכולה להיות הבת של ה
אבא שלי ברגע הזה
ל
התחנן בפניו, לבכות
|
בסוף תישרף הנורה,
אבא מכבה כאבים
|
מעניין אם לנשיקה שלך יש את אותה הרגשה בפה
כשמוחצים את הענבים
ויוצא מהם רק מיץ
|
זכרך פרוס כמראה שבורה על כל פצע שרק
כמעט והחלים.
|
את תלויה על רגעים
בין כל הכביסה המלוכלכת שלי
שאני תולה כדי שתתאוורר
|
התהיי קצת שלי...
ונרקוד לנו שתי נסיכות
בנשף מסיכות
ואתעטף בבגדי המלך.
|
תראי איך אני מדבר אלייך
ראי ראי
והנה את ממולו
והנה את ממולי
וערומה את כיומי
|
אירוטיקה אפלה
הפילה חושיי
מצוק.
|
פרידה קאלו
אמרה שהיא איננה מציירת
אמנות סוריאליסטית
|
תעצור.
לחשתי לו, אך לא עשיתי מאום כדי שמחשבותיו יפסיקו לנוע.
|
בין הקמת העיר העברית לבין הקמת השירה העברית
עוברים דחפורים
ולא לפינוי מלחמות הפעם
אלא
לסלילת הנותר מהגלות
|
חוצה קווים אלייך כמו לא היו ממולכדים לכל אורכם
ואני לא הייתי יחפה.
את מבינה, זה משהו שאני מוכנה לעבור
בדרך אלייך
|
הצליפי בי
והרגיני
קללי אותי בתרבות
שהתחבאה לי כבר שנתיים ליד העכבישים הקטנים מתחת למיטה
|
יפהפייה מלטפת בעורך את הסדינים
ונאחזת במעט בד כמו מנסה להיאחז בחלומות
חולפים.
|
ממחלף נתניה אנחנו דוהרים
והשמש מניחה את אלף ידיה
פרושות לגופי
|
לו יכולתי לשיר עכשיו
אז ודאי הייתי שרה
|
היום בשיר הזה, אני בתוך אחת המכוניות, קוראת לרוכל מהחלון
שיביא לי אבטיח.
|
רגל צעד איפה שהמיטה ורגל אחת לצד שני ליד אבא
ואמא שם מולי מסתכלת והקו שמתחת לאפה נמתח מקצה אחד של אוזנה
אל עבר השני
|
ועיניי
שנשארו יבשות,
מחכות לך שתקבע גורלן
|
היא רוקדת כמו אינדיאנית
ומתופפת על פיה תוך שאגות לא-כלום
כמו קוראת לעזרה ממצולות אוקיינוס
|
בין גשם דולף וצחוק ילדים קולני
אלחש לך, לדממה
בשקט שגם האדמה לא תשמע:
לטפיני כמו הלילה
|
בחדר לידה על מיטת חולים
פתיחה של עשר אצבעות
פנדורה
|
הוא ישאיר שוקיים בצד אחד
ולב בשני
|
הייתי רוצה שתחשבי עליי כל לילה חסר שינה
באיך אפשר לטפל בי,
כמו שאימא חושבת על הבת שלה,
דאגה וצורת חינוך
וצורת חיוך.
|
משמעות הדבר: האוכל יהיה תפל, והחלומות ישארו אפלים
|
רעש לבן מלווה את המראת האסטרונאוטים של טיסה מספר שמונים
וארבע מונקובר ללונדון
|
ועיניו נודדות בקצב תנועותיי
וכולאות אותן באישוניו
ומגעו החם משנה צורתו והופך
במהרה למכה ללא כל רחמים
|
היכולת המפליאה שלי לשכוח את המילים,
כאשר רצוני היחידי לצרוח
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אח...כואב.
אכלתי סלוגן
מקולקל |
|
