|
שדות של ים
נפרשים לכל עבר
|
אני מטפסת, שואפת ונושפת במאמץ אדיר, הבגדים נדבקים לגופי מן
הזיעה.
|
לא הייתי צריכה לחטט
לא בכתבייך
ולא בפצע המדמם בלבי
|
הלו?
יש שם מישהו?
אני מרגישה לבד, קר לי
מישהו יכול לחבק אותי?
|
האדישות משתלטת עליי
אני בדרך לים
והעיניים עדיין יבשות
|
מטיילת בחוץ
מסתכלת לשמים
מתאמצת לשכוח את מה שהיה
|
הוא מתקרב
אני שומעת את הד קולו המוכר
שומעת את צעדיו
מריחה את ריחו
|
גם זה יעבור בסוף
כל הכאבים, כל השנאה
הכל יעבור
|
אני יודעת שאני אשמה
ואם לא תסלחי לי אמות
|
פעם ראשונה
שחוותי הרגשה שלמישהו אכפת
פעם ראשונה שהרגשתי ביחד
לא לבד
|
אני שוחה בו
ושוב בולעת אותי לקרבי
אני בתוכו והוא בתוכי
|
ריח של עשן מתגנב לי לאף
ולא ברור מה נשרף
יכולתי לחשוב שזה הבישולים שלך
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ערן צור, תעשה
לי ילד עם
דיקציה מוזרה!
אד המתאבד |
|
