צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

הנה. הם שוב מתקרבים. הם ממש פה בחוץ. אני יכול כמעט לראות את
הפחד הזה שבעיניים שלהם. כמו תמיד, הם מחכים דקה-שתיים
והולכים. הם אף פעם לא נכנסים וכבר נמאסה עליי כל הבדידות
הזאת. מה כבר עשיתי שמגיע לי להיות כל כך לבד. לאף אחד לא מגיע
כזה יחס.

"צייר לי כבשה!!!"
הוא ביקש בנימה ספק מתחננת ספק מצווה.
הוא היה מקסים. עניים בגוון האופק. שיערו כמו הזריחה.
"נו... צייר לי!! בבקשה!! אל תהיה רע!!"
"כבשה"?! שאלתי בתמימות אופיינית, מהולה באי נוחות מפחידה,
"אני לא ממש יודע איך !!" שיקרתי.

רציתי לברוח רחוק. רציתי לנסוע עד שתגמר הדרך, או שיאזל הדלק.
רציתי לחיות בסצינה הוליוודית קיטשית, לגור במוטלים זולים בשם
בדוי, לאכול בצלחות פלסטיק במסעדות דרכים עזובות, לנטוש הכל
מאחורי, לא להביט אחורנית. רק ללכת...

אני מרגיש נבגד. כל חלק בי, בגופי, כל נשימה, כל עפעוף, כל
הלמת לב. הרחובות מתאכזרים אלי באפור חמקמק, מדרכות שסועות,
רטובות. טפטוף קל של חורף לא בשל. כולי כבר רטוב, הולך בלי
לדעת לאן, הולך לאיבוד. אף פעם לא הייתי פה.

טיח לבן מגרד לאט
בציפורניי

לצערי
לא יספיקו המילים
לתאר לך נפשו המיוסרת של
מטורף

הו לו הייתה לי ידו של מידאס
היית מלטף את לחייך

געגועי
הם כמו מיתר שנותר
בודד, על נבל מוזהב
שרגליו מעוטרות עלי זית
והשמש
נוזפת בתשוקתו להתנגן
כמו שפעם

תאהב אותי בכוח
בכוח
ואני אחבק
שלא יהיה לך לאן
לברוח
תאהב אותי כמו את החושך
תאהב כמו בתמימות של זריחה
תאהב

הלילה
את המלמלה הצחורה אלבש
המקושטת בשריגים שנראים כמו זהובים
ריחה כנופת
והיא כבוהקת עד למרחוק

חלולים, חלולים מבפנים
מבעד למבט העניים
החצי ממוקד
מאחורי המילים

הפשטות הזאת
משאירה אותי
נבוך
אל מול מילים
שחוקות

כתמים כתומים
לא ברורים
בוערים
פרושים ברוגע

והזכרונות כבר לא ממש מועילים
הדמיון כבר לא ממש עוזר
והשמש כבר לא זורחת
רק בשבילך

צא דיבוק,
צא,
אתה שהענקת לי
יותר מכל
בלי לבקש תמורה.

צמרמורת
מערערת את שיווי המשקל
מותירה אותי
נבוך

תעשה קסמים
כי רק אתה יודע
את לוחשת
מביטה בי.
מתחננת.

קצתי במילים
כפי הנראה
עוזב אתכם
אני
כעת

שא אותי הרחק

מן הבדידות

מן התוגה

דמעה קטנה
מבט מתעתע
שותק עוד שתיקה ארוכה
לפני שהכול כאן משתגע

ואת אוהבת את השקרים שלי יותר מהכל
יותר מהקיץ
יותר ממני
את לוחשת
שקר לי, ואל תפסיק אף פעם