|
"לא ידעתי", היא ממשיכה ומסבירה, "לא ידעתי, שזה מה שיקרה".
התירוצים שלה לא יעזרו עכשיו.
|
ולכל אלו אין תרופה.
ולכל אלו אין שותפים.
בלילות לבנים אני חיה,
לילת ללא סופים.
|
כשמבטה נישא אל השמיים, היא פרשה ידיה לצדדים, ויחד עם הדמעות
שהחלו זולגות על לחייה, ציירו שפתיה את המילה שהכי חיכתה
להגיד...
|
אני מוטלת על הריצפה, ואתם חולפים על פניי.
אתם, עם החיים הורודים והמלאים שלכם, רצים ולא עוצרים להושיט
יד, לעזור לקום, להירגע, לקחת נשימה אחת יותר ולהרגיש שבכל זאת
הרווחתם משהו היום...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מספרים על אדם
שבנו חזר
בתשובה, האיש
משום מה לקח את
זה קשה ומירר
בבכי, עברו
הימים והשנים
ואז גם ביתו
חזרה בתשובה, מה
מרה הייתה
הבשורה עבורו,
רעיתו אמרה לו:
"אולי נחליף להם
את המזוזה...
משהו קורה שם"
חוש הומור חרדי
מאת עדי רן,
הובא לשידור דרך
הסלוגן ע"י
אלמוני שהוא לא
עדי רן ומעדיף
לא להזדהות כי
הוא ממש לא
חשוב. |
|
