|
"לא ידעתי", היא ממשיכה ומסבירה, "לא ידעתי, שזה מה שיקרה".
התירוצים שלה לא יעזרו עכשיו.
|
ולכל אלו אין תרופה.
ולכל אלו אין שותפים.
בלילות לבנים אני חיה,
לילת ללא סופים.
|
כשמבטה נישא אל השמיים, היא פרשה ידיה לצדדים, ויחד עם הדמעות
שהחלו זולגות על לחייה, ציירו שפתיה את המילה שהכי חיכתה
להגיד...
|
אני מוטלת על הריצפה, ואתם חולפים על פניי.
אתם, עם החיים הורודים והמלאים שלכם, רצים ולא עוצרים להושיט
יד, לעזור לקום, להירגע, לקחת נשימה אחת יותר ולהרגיש שבכל זאת
הרווחתם משהו היום...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
-היי בלונדה, מה
את רוצה לעשות
הערב?
-מה שאנחנו
עושים בכל לילה,
טמבל, ננסה לתקן
את הטלויזיה כדי
שנוכל לראות
"פינקי והמוח"!
בלונדה בהלם
ואפרוח ורוד,
בעוד רגע משעמם. |
|
