|
-"2 פינגווינים ישבו על חוט חשמל! אני נשבע לך"
"אתה משוגע"
-"נו אני לא עובד עלייך, 2 פינגווינים. לא יותר- ולא פחות,
בדיוק 2"
"הם בטח היו מאוהבים מעל הראש אם הם הרשו לעצמם לשבת על חוט
חשמל"
-"אני גם חושב שהם היו ממש מאוהבים"
|
ועם העפעפים שנעצמים, כך עולה מולי דמותך. אוחז בהגה ומוביל
אותי למקום לא מוכר, מקום אחר. חורשה עם ירח שיכור, שצוחק עליי
מלמעלה ושומר מרחק. ריח חריף ממלא את האויר, אני אומרת לך.
|
חשבתי שאם אעשה מדיטציה ואשתה ספל תה אח"כ, המועקה שבי תעזבני
יחד עם האבן. טעיתי.
אז פניתי לכתיבה, כאילו שלא עשיתי זאת בעבר. אבל לא הצלחתי
לכתוב מאומה. הרגשה כה מוכרת. זו היא.
|
המים העכורים שוטפים את כתמי גופך, פעם אחר פעם. ואת נותנת
לאדים שבחדר לחנוק אותך, ואת שותקת. מבחוץ חודר עשן התעשייה
וצפירות המכוניות. ואת שותקת. צרחות הקצף הדלוח יורים עלייך אש
קפואה, והסבון רק משחיר.
|
|
|
הכי מביא לי
תסעיף זה מורה
אחד קרון טאב.
כל בוקר, ככה
לפני שאני עוצם
תעיניים, מתקשר
אלי אומר תעשה
גיבוי. כל חמש
שעות מתקשר אומר
תנקה את הטבלה.
כל חמש דקות
אומר תסדר לי את
הבר. הגיעו
מים!
אני דורש זכויות
לפחות כמו פועלו
של בועז רימר.
אני רוצה הטבות!
אני רוצה כסא
בחדר מורים. אני
רוצה הפסקת תה
בצהריים!
מרסלוס שרת
הבמה, אחרי שלא
עצם עין שבועיים
ועוד אין לו
איגוד מקצועי |
|
