|
כואב לי! כואב לי לראות תמונות של פיצוצים! כואב לי לשמוע
אמבולנסים רועשים! כואב לי! וקשה לי לחשוב! קשה לי לדמיין את
מחר! כי מי יודע אם נזכה בו? ואם נשרוד אותו? ואם ננצל אותו עד
תום? קשה לי לישון בלילה כשאני יודעת שיש עוד סיכוי שלא אקום
יותר!
|
אני לא רוצה יותר לבכות
אני רוצה לחייך ולשמוח
לא להיות עצובה
להיות חזקה, לשאוב כח
מאיפה שרק אפשר
לנסות לא לברוח
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
