|
מדי פעם היא מגחכת,
אך רק למראית עין.
|
אגדות ילדים של אחה"צ קריר בספריה
|
למה חילקת לי עיניים ואצבעות ורגליים להזיז אותו במיטה כך
להרטיב את פיו
למה
|
מאיה אוהבת מתוקים.
אתה אופנוען יקר, מתנזר
|
כאן היום, לא עוסקים בדברים שכאלו-
שלג וקול וקצת גונים.
|
נאלמתי בזכרי כי אחדים מחבריי
הטובים אינם מחזירים מכתבים,
|
השמש צהבהבה אני יורדת אליה
שם אתה נמצא
|
הערב אלך ברגל אל הגן-
ואכתוב על כל הדברים הקשים
שעשית,
|
החתול בעשב,
כפות רגליו גבעוליות, מתעלות על גופי.
ללא תזוזה ליבי מואץ
|
אני מנהלת איתך יומן מלא בחטאים תפלים,
שאינם רלוונטים זה מכבר לגילי.
|
מה שהושרש בתוכי
כיסיתי בגזעי חוצלארץ
|
אנשים פוגשים בי,
תמהים מצידו השני של הכביש
|
נטעתי עצמי אל תוך האדמה,
רק בכדי להראות להם
שגם אני מזדהה.
|
דברים שנדרתי בגיל שבע עשרה
לא לקבלם.
|
הוא נרדם על הספה בבית הוריו.
מכופתר,
כמעט מגולח, הוא נושם מן האף.
|
בין השקע לשיער הקטיפה
אגזור לך את הגופייה,
כל אלמנט שיסיר ממך טעם
בעיניו.
|
לאחרונה כל דבר נראה ארוך מידי,
המילים נגררות כשמלת
כלה המתמוטטת תחת חופה,
השעות הן בעצם ימים, שהם בעצם שבועות
|
פני כקרביי
מצולקים, מגואלים, מטושטשים,
פלומות פלומות, החורף לא תם
בחוץ סוף אפריל
|
בפרקי ידי החלשות
עיקצוצים דקים מוליכים בי כאלקטרודים,
אם אדבר, ייתכן ולא נבראת כלל.
|
בעוד מספר שבועות נעלה אל 'ההר' ונאמר קדיש.
איני יודעת כמה זמן לכך אקדיש -
הרי תקשרת,
כמה שמחת
|
בבוקר הוא קם ושואל איך היום אשנא הוא צועד ורושם כל תפנית, כל
עיקול הוא שוכח כי בבקרים לא רחוקים
|
תמיד כשאני מעורערת מעט
עצובה כמעט,
אני נתקלת במשקופים,
בדלתות, מגירות.
|
בפעם הרביעית הדקלים באמת בצבצו והמים באמת השתקפו והקפה היה
טוב והאנשים נתנו מרחב והנשימה נשמה באוויר היבש כי זו כבר
הייתה הפעם הרביעית ויכולתי לישון עם זרים ולא לדאוג לבקרים
ולא מיהרתי להסתובב בשטחים ולא בין השטיחים ובין סיגריה
לסיגריה נישנשתי לי בוואריה
|
ולא אסרב כלל
לתפנית הרומנטית
|
פטיפון מפנה גב סמור לזוג עיניים אקראיות,
ומלקק בהתמדה מעוררת הערצה
את כף רגלו הטובה מבין השתיים.
|
אינני אומרת עוד דברים
של בערה,
הסתיו נושר בין ירכיי.
|
הוא אומר, את נקשרת מהר
ומגיש את החבל.
כמה הייתי רוצה להיות אישה מנקה ומבשלת
שותפה ראויה שלא מעשנת -
|
שהימים הבאים יעברו כחלום נעים
וכל אותם גברים ששאבו אנרגיה
|
הים לא לקח מה שהיה צריך,
והשקיות והפחיות טבעו בחוף.
|
כשהוא שתה כוס אחר כוס בפאב בצהרי היום
מיהרתי אחריו ללקק
|
הרס עצמי כיצירת אמנות
נתלתה אמש על הקיר בחדרי,
מישהו עלה השמימה.
|
וילון המתכת התעקם מהשמש
כמו פרגוד נפל הוא
אתה מחבק ומכין ארוחה
|
תאר לך יום שבת אחד.
תאר לך בוקר מוגף
|
כתבתי מילים לעצמי
מעל שיר אהבת משורר אל ארוסתו.
|
בשעה שלקחת אותי אל חוף הימה הזקנה
אף חן לא צץ מבין הדגים למעט גומתך
ושוב ידי נאלמו.
|
שמע,
לא באמת אוכל לכתוב כאן שיר
ולא יעזרו אלפי שירים נוגים הבוקעים מן הרדיו
ולא יעזרו מובילי הספות והמיטות ברחוב למטה
|
אינני רגילה לגילוי אהבתך.
|
חוליו איגלסיאס היה בוודאי מנסה לעזור,
|
כתמים על העור
שינה טרופה
אגמים יבשים
מורכבות החיים
|
ספרתי
שני מיצים
שעלי אהובים,
טעמך
וטעם התפוזים.
|
בדרך אל המקרר
אל המיטה
אל הספה, פזורים הדפים.
|
אני שוחה בחומר אנושי,
מנסה להתאים לנו חלקים חסרים בפסיפס,
לא קל בחורף להביט באהבה.
|
אינני יודעת כמה סוסי ים
מתו במרוץ לתוכי
בטרם עת.
|
ראיתי הרבה סופים.
חלקם במסדרונות בית החולים, כאלה שהם סופים מוחלטים.
|
במפרש צהוב כפרא אדם
התנדנדתי,
בין גלים מכים ורפויים
שנאתי.
|
אני מוכנה להפסיק לתת מנחות
לאלים חסרי ביטחון,
|
עיסה של פודינג אירופאי
ואני הצלע התיכונה.
|
נגעת לי בכתף.
החדר החל מתעופף,
כאילו שחררת בתוכי אלפי פרפרים
|
אני אוהבת את עוגת התפוחים
של אמא שלך
|
אל אנשים יפים ששרים רע
ומדכאים כל פיסת כתיבה,
|
'הטבע חסך ממני
אותך'
רשמתי אז
ומחקתי
|
חבורת מסוממים
מזמזמת רוק חג המולד בנימנום
תחת חלוני,
|
אני קונה בסופרמרקט והוא קונה את המתנות,
|
כתבת שלאגר אחד
משהו שדומה לאנטרקטיקה שלי,
לא היה לי נעים ורק חייכתי לעצמי,
תהיתי מה הנושא ומי הנשוא.
|
אני מוזמנת לארוחת בוקר יתומה,
בסופה נדון על המשך היחסים.
כלומר, שלי בבואי במגע עם הקהל הביתי.
|
כשהסרט נגמר והכתוביות והקרדיטים,
אז מתחוור כי החיים ממשיכים, או נותרים
הם אינם רעים אף כי קשים,
הם אינם סבוכים אף כי שוממים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אז מה אם אין לי
חברה-
לי לפחות יש
צב!
היפנוטי |
|
