|
הדבר היחיד שאני זוכר כרגע, זה ההתעוררות אל המוות הזה. הוא
כאב.
|
תרי"ג ירחים
ואין כוכבים
אנשים סתם יושבים
ערב סתיו
|
חטאתי בתי
האם תסלחי?
אין בי הכח למחול לעצמי
|
בדרכי אל המוות
מתבגר כה מהר
מנסה להאט את הקצב
|
להרגע ברוח אביב
לשבת במרפסת על הסף
שינה מתוקה פי כמה
אמצא בבואו של הסתיו
|
האבנים נוזליות
וקר לי כל כך
|
אני לא רוצה לגרום לך סבל
לא צער וייסורים
תגידי לי
מה?
|
איך את מעזה להראות לי פנייך
ואז לרגום אותי - משוש חייך
למה בכלל הגעת אל חיי?
|
הלכתי אחרי האור
בתקוה ליציאה
|
הדף שלי שחור
כמו מה שאני מרגיש
אין זכר לעבר שלי
אין שירים יותר
|
נואף ושקרן
בוגד ועצלן
אולי כבר תמות?
|
ידעתי כוחך
יגעתי בדרכי אלייך
נפלתי בדרך
סופי הוא חייך
|
שיכאב לכולם
וגם הם ישמחו
והכל יהיה טוב
אם כולם יסבלו
|
הכירי אותי, בן בנייך היפים
בכורו של השני, אך פנייך אטומים
|
מי אני שאתן עצות
בענייני לב, וצרות אחרות
|
אנחנו שניים
וביחד אנחנו לבד
|
אלוהים גדול
אלוהים כל יכול
|
דם גופי פוקע
מוצפן בשרירים חלושים
|
אינך יודעת מדוע שתקתי?
כי לא נשאר לי מה לומר!
אינך יודעת מדוע עזבתי
גם אם רצית, לא הייתי נשאר!
|
חיפשתי שנים
אחר מגעה הקר
שהתפתח
והפך לכלום
|
היה כתוב על שולחנות בית ספרי
"קץ העולם קרב אל ליבי
ראו את המשיח הבא
חכו לבוא הקדוש הנודע"
|
לשם שינוי השתרשה האדמה בשיח
והבריאה עצרה מלכת
כמה רחוק יחפשו?
אלים, אלילים ולשווא
לא רק לאדם
|
ומה שקורה לי
לא משנה יותר
כי אף אחד לא רואה
אין שום כבש ששומר
|
בראשית בראו אותי
אני בראתי אותם
|
גג רעפים
גג רעפים
גג רעפים
כשרוצים
|
רגש מותך, כאב צורם
ואין מבין ללב
|
כלום לא נשאר
והחיים במסלולם
הנצח עבר זה מכבר
|
ביחסים כאלה - חמים, לוהטים
לא ניתן להרגיש את הקור
|
זקוקים מתפוצצים
שלהבות נשלחות
ואש בשמים נדלקת
|
לאן הלכו הברווזים?
(ע"פ התפסן בשדה השיפון)
|
הבית הוא הבטחון שלי
הכתיבה היא המפלט שלי
הגשם הוא מתנה בשבילי
|
אין ספק שהם התאימו
הלבוש, והפנינים
הכל מואר ואין כאן צל
|
רבות אהבותיי
והבדלים רבים בהן
רבות הן שתיקןתיי
כי לא תמיד מקשיב להן
|
3 שירים בני 4 שורות
נאהבים
אדם
ונפש
|
והיום עוד לא נגמר
אז מי אני שאשאר?
פורש כנפיים לאוויר
|
בבואי אל חדרה היא נסתרה מעיני
ושערה (כשראיתיה) היה פרוע קמעה
|
זהו שיר, לא מובן
אותו יבין מי שחי מזמן
זה אני, וזה אתם
וכדאי שנתחיל להשתקם
|
והמקום שלי
כבר נקבע בזמן
הוא הולך ונעלם
|
זה הגורל שלי
התעוררות אל ההזיות
וכניסה אל מרחבי החלום
|
אולי היא לא מושלמת
אבל נפשה קסמה לליבי
|
אם יכלתי להטלילך
ולהפכך לבוקר רענן
|
אני מחכה, מתי שאפשר
מחכה לך תמיד
בכל מקום שאהיה
|
אז ספרי על עצמך
ילדה נאלמת
לפני שתשובי לחלום
|
לא מודעת ליופיה
מחזיקה את גורלה
תום מלא תככים
וחיים מלאים שקרים
|
יקירתי אני חוזר
אלייך מן המקורות
חוזר אל הסריגים
ואל פתילי המנורות
|
אל תתקוף, יצרי, אל תתקוף
יש חלופה לאנשי הסוף
יקירינו יבושלו בסיר עם עוף
עם חומוס, ותחינה...
|
כשאני כותב כי רע לי
אני כותב בבלוז
|
פרצה בגדרות
לשם כוונו החיצים
שם נראו לפידים
לשם נשלחה האש
|
שיר על כלי נשק - מעבר עד היום
מהזמן העתיק עד מותו של חלום
|
כמו טילים שטסים לשמיים
כמו ארובות ריקות של עיניים
כמו זוועות במאות בלי קורבן
|
סימנתי במרקר צהוב את הדברים שבאמת חשובים
במרקר כתום את הדברים שאליי מכוונים
עם הכחול סימנתי את הדברים הכואבים
|
קראתי לה שתחזור
התחננתי אליה
|
ועכשיו הוא עולה
ופתאום הוא נופל
וזכרו נמחק
|
מי מבין? אנחנו? הם? אתם? היא? את? הוא? אתה? זה? הלוואי...
אני כבר לא מבין
|
כשבנחל היא זורמת
היא סוחפת גם סלעים
היא שוטפת וקוצפת - אך טובעת מבפנים
|
עלווה ירוקה
ערווה שחורה
קרבה מדממת
שלווה רחוקה
|
כינור דווד אתן לך
כלי שיתאים לאופייך
אנג'לה יקירתי
|
אני יוצר אשליות לטיפשים
אני ממציא עבר, הווה ותמיד
|
מר-קינד התחיל אז לחשוב
התחיל להבדיל בין רע לטוב
התחיל להרגיש דבר מוזר
|
מתכון לאסון
מתכון לתקומה
מתכון להבנה
מתכון לבינה
|
הלכתי אז לשוק בניחותא
מקשיב לצלילי חלילים באוויר
|
מהו הרגש שהינו הפכפך?
היכן מסתתרות להן מילים?
|
ניצנים של בגרות
בילדים הופיעו
ותכף מיד נעלמו
|
מתוך קיר ההריסות עולה האור
שלהבת של תקווה - אם תרצו
|
אני פיון ירוק
במשחק של גנרלים
נמצא עמוק
בעורף האויב
|
אני מחפש סדקים של שיחה
בתוך סלון של פורענות
בה אנשים נוטים לזכור
עצמם יותר מדי טוב
|
עוד מעט, עוד קצת
בסוף הוא ימצא את שלבו מחפש
|
היא שחקנית טובה ממני
ידעתי זאת מזמן
|
והשוטה פשה בשדה
בטרם נקצר
נגדע באיבו
ולא פעם נפגעה גם אבן
ולא פעם נפגעה רגלו
|
את התשוקה ואת הלהט
את אש האדמה
את הכח והאופי
שהשאירוה חמה, קרה, חמה
|
כמה טוב שבאת הביתה
אל כל הצרות שמאחור השארת
אל האמא שבוכה, והאבא האלים
אל האחות הקטנה שמתחננת לחיים
|
סדין חשמלי כבוי אך לוהט
בערב בקעת בית שאן
|
לעוף באויר, להסתובב
כמו בחיים
|
קילומטרים של רגש
מול נהרות של אבק
מסתמכים על חומה
|
אם ניקח פרחים
ונהפכם לחיוכים
ונחלקם כך ברחוב
|
ציפור בר
שפורשת כנפיה לבחירתה
שדואה בשמיים לאיטה
|
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא עושה לי מנגינות
|
נחרכת האש בשאיפה לשלמות
בלי יכולת לחיות
בלי רצון למות
ושורפת אותי האש מבפנים
|
מה אפשר להגיד על אדם?
כשחלום חייו נגוז
והטרוף עומד בדלת
|
ברחובות הריקים, ועל גדות הנהר
שניים הולכים, בזיגזוג די מוזר
מחפשים הם סירה שתקחם רחוק
נשאר רק קורלי-טאן, האיש המתוק
|
קרעתי את הזכרון
והשלכתיו אל הנהר
קרעים, קרעים
|
קולות מחלומי בוקעים לפתע
כמו מתוך ראי החיים והמוות
מספרים על הווה מצליח, על עבר מסוכן
אותם אעבור - בלית ברירה
|
ילדה קטנה ומצחיקה
יושבת עצובה
מעשנת לבדה
|
ברקוד נחשים פצח העולם
ונשמעו לחשושים באוויר
כבר עבר הזמן
ופג התוקף
וטרם הגיע אביר
|
והוא בא
ומנשק
ואת צווארך לוקק
|
לישון המון, למשך זמן
לישון עד שיגמר העולם
|
שירים סחופי רוח
אל חוף מבטחים
|
סדר יש רק עם תנאים
מפריע יש רק לפעמים
|
שלושה פרשים רכובים - בני לילית
שולטים על לילות בני ערב
שלושה שטנים מוצלים - בני כנף
|
ולא קנו לי האחים
את שמלת הנוצצים
|
כשמחפוז ירד אל ההר
ובידיו שרביט הרעם
האדמה לא זעה
|
עולה על הבמה
ומנגן כמו מכונה
|
והנרות כבו כבר מזמן
הילדים שבכו כבר אינם
הבוגרים שהלכו לדרכם
והאשה נפטרה מסרטן
|
אני שואב את הכח מעצמי
אני מתחיל להגמר
|
תקבלי אותי
אני זקוק למחילה
להסתתר בה
מאחורי המילה הכתובה
תשחררי אותי
מהכעס שבך שולט
ותני לי מקום
אליו אוכל להמלט
|
אז חזרנו לשגרה
כשהכל באשמתי
אני אשם במחשבותיי
|
הגעתם לפסגת ההר
הדרך היחידה לרדת,
היא הדרך בה באתם
|
מה טוב
ומה נעים
שבת אחים גם יחד
|
אני חושב שאני אוהב.
אותי
כי אני לא
יכול להפסיק
להיות
אני
|
נעלתי את עצמי בחדר
והכנסתי עצמי למשבר
|
תני לי להיות שלך
ולהרוויח הכל
במכה אחת
|
מסתכל באקדח
מרגיש את האח
וחולף עם הזמן
|
המנגינה הזאת שלא יוצאת מהראש, היא הבסיס של היצרה החמודה הזאת
|
ניסיון ליצור קטע מזרחי/בלקני
|
ליין בס... עם תוספות (מידי)
|
האם יש דבר כזה?
הבס לוקח תפקיד מלודי, והגיטרה רק מאחור?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בהתבונני בשלל
הדמויות
הססגוניות יותר
והססגוניות
פחות, רואה
אנוכי, מלבד
חיקוי זול (ואכן
פחות מוצלח) של
השער האחורי של
העיר, התהוות של
תרבות
אלטרנטיבית
שתביא לשאר
בהפוכה.
הסלוגנים של
"במה חדשה" אכן
זקוקים לדרשה.
-- פרופ' פ' לצן
בשעת 0, יום
שלישי. |
|
