צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

אני לא כל כך אוהב
את כתיבתו של פרימו לוי.

דיוושתי לאורך הכביש על אופני החדשים.
הכביש היה ריק,
כמו ביום כיפור.

אולי אני מוטל באופן כל כך חסר חן
עידון וסגנון
שבא רק להעיר אותי, לטלטל טלטול רציני
ולהטיל אותי בחזרה, אבל הפעם עם חוש
ער לצורה בה אדם מורדם ומדמדם צריך
להיות מוטל, באופן שלא יראה כה
חסר אונים, כה תלוש,

אני יורד לי אל הרחוב.
הרחוב, רחוב
הולנדי.

אין כל רע בזרות,
כל עוד אינה מבחירה.

אני מתקשה בסליחה.
הפצעים על פני
עוד יעלו ארוכה.
לא כמותם אלה שבגבי.
אני מתקשה בסליחה.

למעשה, ישנם רק שלושה אפיונים ראויים:
בדידות, ניכור, בולשיט
(הזיות)

אשרי הבוראים ולא יפקחו
כי ירחיקו לבבם.

גוף נוכח
בעצמו,
תנועתו, זקנתו,
ומדבר אליו
בגוף נוכח

מילה על מילה.
מילה במילה שנאמרת על מילה,
במהלך המילה של אומר המילה
הבאה שתאמר על מילה שכזאת.

אחרי שאסתפר אוהב רוח
היא תשטוף בין שבילי
תגשים את אותה תחושה חמקמקה

גנרל בריטי,
שהוא גם לורד,
זוכה בגביע
המדינה רבת הספקולציות

יש לי ברך
ובה יש פצע
אליפטי
מחורץ

נקישות צעדייך במעלה המדרגות מהדהדות,
כמו הלמות תוף בספינת עבדים
המפליגה מחופי אפריקה אל סקנדינביה.

המשאית התיישבה ואמרה "מיאו"
הסבתי את ראשי והבטתי בה

השיירים שנשארים
מארוחה דשנה
לא שונים בהרבה
מאלה שנשארים מאחת דלה.

(זה נשמע מיני
אבל
זה לא.

זה הזכות
לא לרצות
דברים בכלל)

חתול מבד על מסך מחשב.
בעין אחת מפקח,
באחרת - אורב.

בבוקר,
נעמדתי מול המראה.
טענה זו מבוססת
אך ורק על השערה.

על מה אתה חושב?
על הכאב בעולם? על הסבל?
על ילדים רעבים באפריקה?

ירוק זה לא רק צבע.
ירוק זה גם גובה. באמת.
אני לא יכול
לדבר על זה במספרים.

אני לא רואה את הבניין ממול
יש ערפל

ככה זאת הסיבה שתינוקות נולדים
ושילדים בוגרים
והקשישים מתים

לא יכול להוריד ממך את העיניים.
אין בי האומץ, האכזריות והיומרה
לגזול ממך הזכות
לראות את כל היפה
שבעולמנו הנורא,

לא אכפת לי מתפוח האדמה שלך
לא מהבולבוס וגם לא מהבולמוס

רועדות על שולחן
זכוכית שקוף, מתקבצות
ונפרדות, מתקהלות
ומתפזרות, עדת זקנים

"השלום מתחיל בתוכי
למידע על מהות החיים
בטלמסר:
1212-33-11-71"

פייטן עצוב
משורר פרח אדום שנבל,
הולך ואובד בשבילי יער קמל.

מותר לך לבכות
הניחי ראשך על חזי, ובכי

משהו נשבר
אז, שם.
היה אפשר לשמוע את זה
אם התרכזת.
אתה שמעת?

""תתאר לך," אמרה. "נתיב של דם בשלג ממדריד ועד פריס. לא נראה
לך שזה יכול להיות שיר?""
-ג.ג. מארקס, "נתיב דמך בשלג"

אולי,
כשאת לא מבינה אותי,
אני אעשה סימן כזה עם היד?

תעביר אותי על דעתי
למקום אחר
נוח יותר

אני לא מרגיש את האוזן
אלא אם כן
אני נועץ בה ציפורן.
גם את הציפורן אני לא מרגיש.

לעצב יש צבע אפור-חום כזה,
שמים מעוננים ושלכת.

ואתה מנסה כל כך חזק להשתחרר מהבנאליות,

דוד המלך היה שותה עראק.
לא סר חינם של תלתליו הזהובים
בפני הבל פיו החריף.

אני דג
שערות ערווה מבין כפתורי המקלדת
נתפס בתוך רשת

שלום, מה?

זה וגם אחר

מוכר

לא בהכרח

אכיר

שימי לב לאספרסו הגולש
מששי את המתג, היטב
געי בכפית.

יש מילים אחרות בעברית שנגמרות ב"רה"?
גם הן שירה

שירים שראיתי במקומות שונים בבית

רבים מהדברים הנדושים הם כאלה
בשל נכונותם.

אוושה קלה עוברת בעשב האחו הקורא אליך
- לחדול.

להורים שלי יש ספסל כזה מעץ בחזית הבית.
הוא לא ישן, אבל הוא נראה כזה.
לא צבוע, עץ חשוף.

שולחת אצבעות סקרניות
במורד עצמות השוק והירך
נוגעת-לא נוגעת
בחישוקי צלעותיך העירומות

על פינת אוזני הם לואטים
"תמות נפשי עם פלישתים"

בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק שירות בטחון,
(נוסח משולב)
התשמ"ו (אני נולדתי בתשמ"ה)
1986 (אני נולדתי ב1985)

התודעה כמו זכוכית מותכת זורמת
כמו נהר נדבקת
וניגרת מגופי כמו ריבת תפוז סיני מדביקה אותי

זה ממש מסריח שברכבות שלנו אי אפשר לשבת ממש ממש מקדימה, או
ממש ממש מאחורה. זאת אומרת, אפשר, אבל זה לא ממש ממש. וזה לא
שהיינו רוצים להיות בחזית הרכבת הדוהרת, חותכים את האוויר
ושועטים קדימה. בסך הכול היינו רוצים את הידיעה, אולי איזה
חלון קטן.

בזמנים של סבלנות הסברתי ש"ערבה כמו ערבה בוכיה, לא כמו ערב
לחיך ולא כמו כביש הערבה", אבל לא היו הרבה כאלה.