[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
אז לפעמים, לפעמים, בא לי לעוף על כנפי נשרים, מעל ארצות
וימים, מעל נהרות ואגמים, מעל לעננים, שם להיות רק עם עצמי,
ואם זה בלתי אפשרי אז אולי, אולי להיות סופרת או משוררת, גננת
בטוח כבר לא, אז לפחות עיתונאית מעצבנת משהו, משהו גם אחר
להיות.

מלאכים אלוהים והשטן
דיבוק צא דיבוק צא.....
מלמלתי וחשבתי על איך שאני מוכרחה והלוואי והייתי יכולה ושאולי
הגיע סוף סוף הזמן לעזור לו לצאת ולה להימלט.

ארצישראל
את פניה במלון קיבלה דימונאית חזקה, מה זה חזקה, שמיד בהתחלה
שאלה אותה אם היא מודעת לעבודה הקשה, כשראתה אותה ככה, קטנה
וצנומה, נושקת ליובל, חצי שיער לבן חצי צבוע.
זה בסדר היא אמרה, אל תדאגי, כיסחו לי את ההכנסה, אני זקוקה
לעבודה, "אני סוס עבודה".

ג'ננה
לפעמים הלבד הזה גורם לי לטירוף, טירוף כזה, שעושים דברים
מטריפים, אלה שגורמים לי לשאול את עצמי...

בעוד כולם עמדו ברחבה מתקהלים ומתאספים, ומחכים לאחרוני
המאחרים, חלקם מפטפטים בשקט מפאת כבוד המת או שמא יפריעו
מנוחתם

זכרונות
לימים באו בני משפחתה לבקר, לראות מה שלומה, איך היא מסתדרת,
ואיך היא מרגישה

ארצישראל
"איזה כיף שיש המון חברים
המון חברים בכל מיני צבעים"

זכרונות
יהודה היה תימני, נמוך קומה, רזה, קטן שכזה אבל חזק , איש חזק
היה עם רוחב לב ענק, כולם ידעו שליהודה הייתה עין חדה ידי פלס
ושהוא אוהב לשתות תה קר. כן תה קר, מראשוני הבנאים והמוזאקים
בארץ, בנאי ורצף דגול


לרשימת יצירות השירה החדשות
תחושתי
חג האביב הגיע
נפלא
זמן לאהבה.

תחושתי
הלוואי היתה לי ספינה
בעלת אלפי יריעות תרנים

אהבה
זמן לפרוש כנפיים ולעוף
על כנפי האופטימיות.

עצב
אני נכנסת בסערה
מכינה לי קפה ומספרת נסערת
פשוט לא מאמינה ואומרת אני וה'מזל שלי'
"תתקשרי אליהם נו, תתקשרי תבררי

תחושתי
יללות שלי פעם היו מקבצות להקות
הפכו מייללות

ג'ננה
מחר יהיה שרב חם חם ולחות
חבל על הזמן
לשהות במקום ממוזג

געגוע
כל שנה כמו בכל שנה
אבוא לבית האבן הקטן
אתה לא תקבל את פני השער
כמו בבית שבטך ומשענתך

הרהור
אוספת את עצמי בחזרה,
את חלקי גופי ונישמתי
שפיזרתי
והתפזרתי,
אני אוספת.

הרהור
אני דווקא כן בוכה
על חלב שנשפך

אהבה
וכששוכבת במיטתי,
המילים האוהבות עולות,
ומציפות את כל חדרי ליבי.

והלב מתמלא עד גדותיו,
ומשתפך,
אל תוך חלל גופי.

הומור
"עם כל הבעיות האלה שלך הוא קורא אותי
בנגיעות קטנות בלשאוף ובלנשום לשאוף לנשום...
אחר כך נאנח קלות ושואל

תחושתי
תי נושאת עיני אל השמים
לא גרעתי עין
בפליאה גאווה ובהתרגשות

אהבה
מטוסים נוחתים ממריאים
כמעט ללא הפוגות
חוצים גבולות
גומאים מרחקים
שלך כבר מניע בעוצמה ת'מנועים
שלך מניע בעוצמה ת'מנועים
רמקולים מהדהדים

תחושתי
לפעמים אני רוצה לתפוס את הזמן
ולכבול אותו בשלשלאות פלדה
כשפתאום בין אחת לשתיים אחר חצות

תחושתי
מצב הרוח שלי על הפנים
אני מצפה להתבהרות חלקית
כתבתי לו באימייל

בדידות
האם יהיה לי קר
כמו בשנה שעברה?

יחסים
ובאנחת רווחה
סובבתי על עקבי
והלכתי,
ממך.

כמיהה
ערפילי הבוקר הזה
לילה של סתיו
הקרירות מלטפת את פני

עצב
מתגלגלות להן המילים בינינו
ואני אומרת לה בעצב
נוטה לעצבנות
שוב מתהפך הגלגל

ג'ננה
בלילה
שאחרי הרעד
הברקים שהבריקו
והרעמים הרעימו
אחרי שירדו כל הגשמים
נתגלו השמיים

אהבה
בחלומות שלי
אני רוקדת לצלילי נשימותיך
בחלומות שלי
אני בתוך כחול הים שבעיניך

מזליקה הקופאית הנחמדה דואגת לי
ומזמינה אותי לחודש ימים
להתגורר אצלה
ולא בצחוק מזליקה אומרת לי, ברצינות

הרהור
המפגשים הקצרים האלה שבינינו
בזמן האחרון
מה נשמע איך היה ומה קורה?
כמה מילים שם וכמה מילים פה

תחושתי
כשנחה עליי הרוח
החוברת
מלה למלה
האחת לרעותה
והאחרת לאחותה

אהבה
אני אוהבת את כולכם
ומאחלת לכם חג שמח
בריאות אושר ושמחה
עם מלוא הטנא אהבה.

יחסים
אני מסירה את המשקפיים
מנפנפת אותו בעיניים
לא אחר כך לא מחר כך
במיידי.

ג'ננה
אהבוני
כמו באותם זמנים שאהבתי
גם אני.

ג'ננה
הזמן הזה אוזל
אין בו רחמים
לא מרחם עלי
לא חס על אחרים

הרהור
פעם מגביהים עוף בהתמוגגות ושמחות
ופעם יורדים ומשתוקקים משם לעלות.

הרהור
קורה שאני רואה אותו
חולף על פני
ואני מעיפה מבט
קר, מנוכר

כנראה שזה הלב שהתרוקן
וממאן

תחושתי
וכשהשמש מתקרבת אל קצה האופק
והשמיים אדומים
זמן גאות
והגלים קרוב קרוב ומתנפצים
אני עוצמת את העיניים
ונעלמת

תחושתי
אתה מודד את צעדיך
בצעדים מדודים
צעד אחר צעד
עם הזמן

תחושתי
עכשיו
בדיוק כשנדמה לי שהשלווה
חודרת אל מעוני הדל
הדמעות שלך זולגות

הומור
יש לי פייה קטנטנה
מגיחה מתוך החשכה
מפזמת פזמון ישן
אני עוד אנצח את הזמן

כעס
יש דברים שהשתיקה יפה להם
את אומרת

ביקורת
חולמת,
על קפוצינו עם קצפת,
בקפיטריה שמחוץ לבמה.

געגוע
ארזת מזוודה אחת
חשבתי
תיכף תחזרי,
אני הייתי ילדה
את רק השתחרר מהצבא
את רק השתחררת
מהצבא
מה זה בכלל כשניפרדים

מרחם אשר זועזעה,
בכל אמות הסיפים,
הרחם הזאת אשר נשאתני,
תשעה ירחים,

כעס
בחלומות שלי מרדפים דומעים כאב לעייפה
אני בצילכם המשתלח בי בצדקתכם לכאורה
ואני נרדפת צדקתי

תחושתי
סופות חול מדבריות הקהו לי את החושים
הולכת לאורך החוף מנסה לפזר את הערפל
ולגלות תגליות שאבדו לי עם השנים

געגוע
יש חיבוק רגוע ויש סוער יש קפוא ויש פושר
יש קר ויש את החם יש טיפש ויש את החכם

כעס
ומחירי הלחם...
מותירים על גחונים גוחנים גונחים.
ושקט הס שקט.
ישנים ישנים....

אהבה
בסופו של יום
אחרי שספגו ומלאו הקרביים
אין סוף מראה העיניים
אחרי כל המישושים

כעס
ביום ראשון אם ירצה ה'אלוהים'
הלחם האחיד המסובסד

תחושתי
מה זה משנה
מי קדם למי? ומה קדם למה?
הביצה לתרנגולת או התרנגולת לביצה?

קצרצר
ידי נחבאות בתוך כיסי מעילי
כשאני הולכת בדרכי.

אהבה
ותמיד תמיד דואגת
כמו היה זה אתמול
וזוכרת
איך אותך בזרועותי חובקת
ואוהבת לעולם.

הרהור
בבוקר
החמאס הפציצו
במטר של קסאמים

בלילה
"צדק חברתי"

תחושתי
גם רשת הביטחון שפרשתי אז תחתיכם ולכבודכם
לא בדיוק הוכיחה את יעילותה
למרות שלא ניתן יהיה שלא לומר

תחושתי
המחשבות שלי משוטטת
נלאות באריכות מייגעת
מתקשות להתנחם ביגונן.

ג'ננה
בליל הסדר הבא עלינו לטובה
אני אסב אל הספה לבדי

תחושתי
אחרי חצות הכה בי הגשם
סער וגעש
השמיים רעמו נרעדה האדמה
מילים נשטפו הוערמו בקצב

תחושתי
דפנה שרה לצידי את dance me to the end of love
הייתי יכולה לשיר לרקוד ולבכות בד בבד
איתה ועם ליאונרד
שישבו איתי בסלון

תחושתי
תודות לכם שולחת
המון בריאות ושפע איחולים
שנה שלום ויצירה
שנה מתובלת באהבה

עצב
כשאני כותבת
אני מגלה טפח מן העבר

הרהור
ואני
בין לגימה ללגימה
בין נשימה לנשימה

תחושתי
הדמיון המודרך שלי נדרך
על ידי
להיות ממוקד
להישמע

תחושתי
המחשבות שלי ממאנות הלילה להירדם
לא לפני שהן נוסקות אל על
משייטות
ומחפשות נתבים חדשים
פתאום
מיטלטלות
צונחות ומתרסקות
כמפץ הגדול.

תחושתי
אני מתנתקת
מהמתנתקים או לא מתנתקים

תחושתי
גוזרת על עצמי שתיקה
שינוחו המילים
עוטפת המוח בצמחי מרפא
ובמטפחת

אהבה
אתה זוכר
עמדנו על המזח יחפים
כילדים
מצחקקים
השמש היתה נוטה לשקוע
פניך היו סמוקים
מחוייכים

כעס
גם לא מעבדאלה
כבר גם לא מאללה
יסלח לי האלוהים
ואפילו לא מחסן נאסראלה

אהבה
תמיד היית
ולעולם תהיה
מלך האריות.

תחושתי
אני חושבת
אם תובעים מהחיים
המון נחת

אהבה
אז בינתיים בואי ילדה
נמחה לך את הדמעה
נגרש את העצבות העצובה

וידוי
בבדק בית שאני עורכת אצלי בבית
אני נחושה
ומחישה צעדים.

תחושתי
עכשיו נוחי על משכבייך
אמא
נביאה חכמה, נקמנית שכמותך

תחושתי
ענן אפור כהה ומאיים שכזה ליווה אותי בדרכי
בדיוק מעל לראשי
כמו מטריה שחורה
כמו פיטריה רעילה

תחושתי
זה סימן
בתוך האפתיה
הלכה לאיבוד האמפטיה
והסימפטיה

ג'ננה
לו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור
הייתי קורעת את הפתק ההוא הקטן
ששלחת לי על ידי אחיינך
ובו הצעת לי חברות

אהבה
מעולם לא אהבתי את הסתיו
כמו עכשיו.

תחושתי
לפעמים
אני מתישבת על הספסל
אחר הצהרים
רוח קרירה נושקת לקמטים
לצידם של הלקוחות הקבועים

גיהנום
וככלות כל הקיצים
אתה בשוטים ואני משלחת בך עקרבים
עד הלכתי ממך
והותרתי מאחורי

ביקורת
ובהרי אררט שם מעבר לקשת
יושבים וסובאים ובראשם
מלך מלכי חלם
משחקים בביצים
מנותקים
חותמים על התקציבים.

ביקורת
שר האוצר הואיל בטובו
והיא מבויישת קדה לעברו

עצב
אתה פוסע לצידי
כפעם בפעם
רגע אחד, אתה אומר, רגע אחד
לרוץ כבר לא תוכל, אתה מתבדח איתי

תחושתי
רעש המולת ילדים אוהבים מודאגים
מפוחדים
מתעקשים מתגוששים לתמוך רגליים נכנעות

תחושתי
אז נמאס לי מזיבולי המוח
ואין לי כבר כוח

תחושתי
אני נשענת ומשענת
קנה רצוץ
בדחק דמים
הבל נדף חסר אונים.

ג'ננה
אולי תושבי שדרות רוצים עגל מזהב
כי הם מיואשים לחלוטין

בדידות
ברגעים קטנים של אהבה
ולטיפה קלה, היה שקט
אחר רעד הגוף בבהלה.

תחושתי
אמש ריחפתי על ענן לבן קטנטן
האושר סבב סביבי
נושם חי ואמיתי
הרעיף וזרע

אהבה
אני גונבת אהבה
לרגעים קצובים
במרווחי זמן קבועים

ג'ננה
הקווים נפתחים
הקווים נסגרים
ואם כבר אז כבר
למה לא אוגנדה? למה לא אוגנדה?

אהבה
טיילתי לאורכו של חוף ים
כמו אז
גלי הים שהתנפצו
שטפו את החול החם

תחושתי
כשאת פורצת לבמה עם הלהקה
זקופה
כבל עם ועדה
נחושה לקטוף לך תשואות ותהילה

אהבה
אם הייתי יכולה
לאחוז את האושר בשתי ידי
הייתי עוטפת אותו

אהבה
זמן לומר שלום
ולהתראות
תודה רבה
והיה לי כיף ונעים מאוד

אהבה
גו זקוף וראש מורם
יפה תואר בלבן
רגיש ומלא בהבנה
צועד רגוע בטוח

הרהור
אני לא רוצה להיות יותר
"אקטואלית"
ולא להקדים טרם זמן.
ההווה ממילא
רץרץרץ שועט בועט

"אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו
ברך את מדינת ישראל
ראשית צמיחת גאולתנו..."

ביקורת
תכבו את המצלמות.

תחושתי
אל תזרו מלח.
זה שורף מבחוץ ומבפנים.

תחושתי
אני בוחשת בקלחת
הרותחת
גושים ממאירים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אוטוביוגרפי
בימי חמישי לא היה שום סיכוי שבעולם ולא היה מתקבל שום תירוץ
שבעולם שאני לא אפתח את המשרד.
בשעה ארבע בימי חמישי זה היה אחר הצהרים של חרב ודרב (בערבית)

הרהור
מיהרתי וקניתי קלמנטינות תפוזים ומנדרינות
עוגות גוגיות לחמניות פחמימות

מר קלמנוביץ ישב בכורסא לבנה ונוחה כשהוא ניראה נינוח ביותר,
על ראשו חבש כובע שחור מהודר וחליפה מחוייטת כהלכה.

דני היה השוטר הכי יפה בנפה, היה לו שיער שטיני חלק שכזה גבוה
ונאה, מאוד נאה, עיניים כחולות שאפשר היה להיטבע בתוכם בקלות,
שתי גומות עמוקות

ג'ננה
בעוד אני משוטטת באינטרנט מחפשת עוד ועוד חדשות כמו שאני
אוהבת, וואלה תפוז נענע ידיעות מעריב, עד לכל הפרטים הקטנים

אוטוביוגרפי
"לקום מחר בבוקר
לשיר אותו בכוח
לשיר אותו בכאב...
ולהתחיל מבראשית"

ארצישראל
בהתחלה היא עומדת ככה כמה צעדים ממך, בריחוק מה, מסתכלת אל
האופק, על אלוהים יודע מה, מתקרבת והופ

ג'ננה
כל פעם שאני מתכוונת ללכת הרגליים שלי מסרבות ללכת, כמו יסודות
שיצקו עליהם בטון

ארצישראל
וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ותשקוט הארץ ?. שנה.

הרהור
אני ככה מביטה בו מהצד והוא כרגיל המשיך לשעשע אותה. חוש
ההומור שלו שפגשתי באחרונה מעלה תמיד חיוך בזווית הפה שלי, לא
חיוך מצחיק שכזה כמו שאתם חושבים, חיוך שאתם יכולים לשער
בעצמכם...

הרהור
ברדיו אמרו כל היום "היום יום המשפחה, היום יום המשפחה" אני
בתוך תוכי מתנגדת לא משלימה, אז אמרתי לכולם "היום יום האם,
היום יום האם" "אם אין אני לי מי לי" חשבתי ושרתי מתעקשת, "אמא
יקרה לי יקרה".

הומור
מנדל יושב על הגדר
בין לבין
בין העולם הזה ובין העולם הבא
בין החיים שממעל ובין המתים שמתחת
בין הגלגול הזה ובין הגלגול הבא. נושם חי ובועט

ג'ננה
הלילות הלבנים האלה שאתה מת לישון
והשינה מתרחקת ממך מרחק שנות אור
ואז אתה ניגש

הומור
אז ככה, חוות שקמים, מכירים? שרון שמח וטוב לו.
אז קדימה, מסתערים על איזו חלקת אדמה,
לא ראש עיר ולא ממשלה

הומור
קודם חשבתי שניסע במונית... לא עלה על דעתי לאחר...
אבל איתן אמר שחבל על הכסף וממילא הוא השיג לנו טרמפ... אז
הסכמתי

הומור
יום-יום פעמיים ביום, לפעמים אפילו יותר, אף פעם לא פחות.
במסלול הקבוע שלי, אני נעמדת בצומת
ברמזור.
הנה אדום, הנה צהוב, הנה ירוק
ו ס ג ו ל.

ארצישראל
אז מה? אולי כדאי לי לחכות לנהירה הגדולה, למאמינים שיבואו
להפריח את השממה?
אולי אני רוצה לברוח בדיוק כשבאה הישועה?
לא, זה בטח בדיחה, אני חושבת לעצמי,
וקופצת לבקר באתר הבא


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אמרו חכמינו זכרונם לברכה
כל המרבה הרי זה משובח
ומאידך גיסא


לרשימת יצירות הקומיקס החדשות
שירה מאויירת
אל היצירה

שירה מאויירת
אל היצירה
חג שמח

פריים יחיד
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
סלולארי/וובקאם
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה
שלא לאהוב אתכן, איך אפשר?




חזרה לעמוד היוצר הראשי
נאמר כבר
הרוב...
יש לי מה להוסיף
לזה!






פקד צדי צרפתי,
מתנחם בסלוגן.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/MeiraTamir
יוצר מס' 26412. בבמה מאז 22/9/03 22:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למאירה תמיר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה