|
"אבל את יודעת הכל".
"אני יודעת הכל?"
"את הבנאדם הכי חכם שאני מכירה, אירה. את יודעת הכל".
|
אבל רק אני יודע את האמת- אלוהים המפורסם של למעלה מסתבך עם כל
הקטנים כאן למטה, שמתיימרים לדעת הכל, אז הוא מינה כמה
אלוהימים מוסווים, שנראים כמעט כמונו- אלוהי הדברים הקטנים.
נדמה לי שהוא בחר בה.
|
"בנאדם. אתה מדמיין את זה. נשבע לך שאין פה כלום."
"מה?"
"רק אמרתי שאין כאן כלום -"
"תוכיח!!"
"ההמ...?"
"נראה אותך, תוכיח לי שאין פה ממותה."
|
במורד המדרגות העולות לקומה השניה היא רצה-טסה לעברי כמעופפת
ברוח המזגנים השמימית, מותירה אותי בפה ששכח להיסגר והבעה
משועשעת-משהו.
|
אומרים שלמולי עיניים יפות
מולי שורפת במבט שלה
את מה שהן רואות.
|
"תפתחו, אני רוצה להציץ!" היא מבקשת
הענן קצת זז, היא רואה את הקשת
הקשת היתה כל כך מקסימה!
ו"אני" היתה פשוט חייבת, אחת גם לעצמה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אין קפיצה אחת
זהה לאחרת, כפי
שלכל גרגר אורז
אופי ומאוויים
כמוסים משל עצמו |
|
