|
Oh, you write? poetry? let's discuss...
Later on we can fuck for an hour.
|
The essence of rhyming is that it makes you feel
In charge, like a king on his horse,
|
Now that I can, will I abstain?
Who cares? Perhaps she would.
|
Later today, over the phone
You told me where you are.
As usual, your voice and tone
Were sweet as your guitar.
|
When you are silent, dear,
You ask me why I love.
|
בכל שנה, בתאריך ידוע
אני שולח SMS
|
We try to give them everything
Equip them for all tasks
Yet we ourselves are ill-equipped
To cope with them, with us.
|
We sleep.
Sweet images of bodies cross our mind.
Two bodies, one mind.
|
Mother Theresa took me for a saint
I took the job and gave it my best shot.
|
She made a lucky choice of microdots and liquids.
She took so many trips of fear and of delight.
|
Songs that we write and play
Let us see and say
A few other ways.
|
Old cars, old loves just make me sentimental
As I assume they always will be there
|
Two April fools, one hurting love
Not willing yet to die.
|
You pervert! Your one joy in life
is to watch little girls as they cum!
And for that you deserted your wife
and your children, your friends and then some!
|
You said I should not disappear,
and, as you see, I am still here.
Expecting more than signs of life,
and little more than words of love.
|
We part, yet each and every time
You know we'd meet again
In days or weeks or months to come,
A year or maybe ten.
|
my heart is already drumming
To catch up before it quits.
|
Of all the women I have known
You give yourself most perfectly.
You kiss my lips with love, not lust,
Only because I told you that
I want your love.
|
כשהטוב והרוגע עולים
פחד מוות נובט בתוכי:
יום אחד את תאבדי לך, או לי.
מה יזכור העולם כשתלכי?
|
אהבתי היתה לך כמו הים:
שקט ומלטף, עמוק וחם.
|
אולי עכשיו אפשר לחשוב על משהו אחר...
בלי אהבה... מה עוד נשאר? אני כבר לא זוכר.
|
המרחבים שלה כולם שירה וריקודים
ומסעות קצרים, סגולים/כתומים/ורודים.
המון גורי אדם כאלה חמודים
שנוהמים איתה במעשי דודים.
|
היית ילדה שלי, עכשיו את לא.
את כבר אשה של אחרים, עוזבת קן.
הקסימי, יפתי, את העולם כולו!
יופייך בקע מבין ידיו של איש זקן.
|
אני דומם. דמי ניגר בנחת,
בפרכוסים שקטים ומדודים.
הוא לא ישוב לסעור איתך ביחד
כי אין נורא מדם בין ידידים.
|
והוא יצוף, ואת תוכלי לפתוח,
להתבשם, להיות שתויה, להיות שטויות...
או לחייך (עד דמע) ולשמוח
|
"נו, תתחיל כבר, אנא"
הוםם הוםם
"אה, התחלת?"
|
אני סוטה: אני אוהב בנות גומרות
ואת אהבת אותי, ולי הראית
שהאורגזמות הן כמו קירות
וביניהן, בחללים, הכל קורה.
|
זה לא שיר. זהו כתב התחיבות:
יום יבא ואולי שוב נקליק...
|
זוהי סצינת פרידה: שחררי, תני ללכת עכשיו.
כשיפסע אל האופק כווני את ליבך בתקוה
שימצא את עצמו, את אשרו, שיחיה את חייו
ויותר מהכל -- שתמצא אותו עוד אהבה.
|
בשוך הסערה נותר רק שקט
לא כלום שחור, שליו, עמוק, ממית.
|
וכאשר אתה אומר
"אף פעם לא אסלח לך"
רק הזהר והשמר
פן תעמוד בדברתך.
|
לא, לפעמים לא איכפת לי
מהכאב שלך.
|
איך רגשותיך הגדולים
רוקדים כמו עלים ברוח?
הם מהירים הרבה יותר
מרגשותי העצלים.
|
אני אוהב אותך ניבטת במראה
יפה בשביל עצמך, בשביל זרים
|
די, גמרתי עכשיו ואפשר כבר לזרוק
את שרידי קליפתה הקרועה.
הקליפה הדקה סביב התוך המתוק
שהיה גם שלי לשעה.
|
כל אישה מותרת
על גברים אחרים
וכולן - על אותו הדבר.
|
בגן צ'ארלס קלור יכו גלים אל סלע
והשחפים ינמיכו שוב מן התכול.
בכל אביב חוזרים ימים כאלה
של ים וצבע-מים ומכחול.
|
היום כולו צונח כמו ערב,
יורד על העולם לאט לאט.
הרוגע צף, העייפות גוברת.
עיניים עצומות ואיפה את?
|
בחורף, אל שולחן עם תה וגנג'ה
תביאי שיר אשר קיבלת במתנה.
|
לקחתי פטיש, הכי כבד שמצאתי, והתחלתי לנתוץ. אף, מצח,
עיניים...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הלו - יש למישהו
את הטלפון של
עדי ברקן?!
אנורקטית 1.78
שמחפשת להתפרסם |
|
