|
אילו היית כאן כעת
יושבת בבית
|
אלוהים פשע לי פחות מהוריי
על שהשאירני בחיים
|
אם תחפוץ לדעת נפשי
צורך אחד יאחז בדעתך
להעמיק אל תוך הבוץ הלח
|
עין השמש בנקודתי הכחולה
עומדת אני, בודדה למולה
|
יום סגרירי וקצת אפור בחוץ.
ברוש מימיני ומשמאלי שיח קוץ.
רוח קל בשער העץ מתחבט
רודף נפשו ולא מוצא.
|
אלוהים נשק לרגלי הארץ
הטביע בה צמיחה.
יצורים חיים בני ארבע רגליים
התרוצצו אז בשלווה
|
סתיו, שלכת, עצים ערומים.
ילד בודד מטייל
האוויר מנשב ואומר:
"מה שורר כאן, מה שורר?"
|
לו רק מצאתי מילים
מילים שיאמרו כי אהבתי
|
אל מול אותם צלבים יום יום
בתוך השלג הלבן הצח עומד קפוא
|
עם בוא הבוקר צח ורענן
שוב אותה זריחה של שמש בענן
|
לקראת שחרית עת זריחת החמה
מעט לפני ציוץ וצווחה.
אפתח חלוני, עם השמש אקיץ
לקבל פני היום בברכה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני לא דורשת
מהבנות שלי
הרבה. רק שישמרו
על הגזרה,
ושידעו איך
להתנהג עם
הלקוחות. בייחוד
מהמשרדים
החשובים.
ושילעסו מסטיק.
אבל לא כמו
בהמות.
הלן ספיבק,
מנהלת ובעלת
סוכנות הדוגמנות
ספיבק, בראיון
חושפני למגזין
במה |
|
