|
חזרתי הביתה ונפלתי למיטה, פתחתי את יומני בחושך וחשבתי על מה
אכתוב. תוך כדי המחשבות הפלגתי לעולמות אחרים ולכשהתפקחתי
החלטתי לכתוב ביומן על איך זה כשבלילה לבד. "אני שוכב לבד, כל
היום הייתי עסוק ועכשיו, העולם ישן.
|
הגרדום כבר בנוי
הידית מוכנה
אני אוהב אותך בידיים
שוב בפעם האחרונה
|
a thought travels more before it is cought
because we are all just galaxies of thoughts
|
but what good is there in crying
if the world will drown with you?
|
at the place where the sun cant shine
darkness will whisper the words that were mine
|
however even at the light of day
the moon still rules my world within
|
no ripple seen, though some in sight
every wave is lit in white
|
i am playing games of shadow
i am playing games of lives
morning due enclothed in mist
acting scripts of all my lies
|
אני ואת הבטנו אל הכוכבים
אני ואת סיירנו את שני המכתשים
אני ואת היינו, עכשיו אנחנו לא
תמיד אני ואת, אני ואת, והעולם
כולו...
|
בוכה אני בדמעות מדיו
אך הדפים אינם עונים
|
איך יודעים שמלאכים בוכים?
שאלוהים עצמו הזיל דמעה?
|
כי באמצע המים
מוקף רק בשמים
לים אין כלל סודות
|
אולי פעם גם הכוכב שלנו ינצנץ
אולי הוא רק מחכה
שמישהו במרחק יהופנט מאורו
|
הזמן עובר בתקתוק קצוב
הפרק הזה בחיי כבר כתוב
הפרק הבא מתרחש לו כעת
|
תיק תק, נתפס בקצב השעון
מבין אותו ללא מילים
כמו עיניים
המדברות ללא קול
|
האם על כולם אותו הגשם דומע
בארוך הצללים הדממה מתארכת
אך בליל אין איש השומע
|
נחש מתלפף לו סביבי
כמו חבל תליה השואף לנקם
אני יודע כי הוא התקווה שלי
שנהפכה צמאה לדם
|
אנשים באים, אנשים הולכים
קורעים את חיי
למזכרת
|
כיף לו לעץ,
ששורשיו תקועים עמוק באדמה
בקשר שלעולם לא אבין
|
שחור לי
ואפור לי
ורטוב לי מדמעות
ואני כבר לא אוהב את החורף יותר
|
ואני, אני הקברניט
וחבריי, מלחים, עוזרים להשיט
אבל ספינה לא יכולה להלחם ברוח
והרוח, היא גורלי
|
למישהו שאת חיי יקרא
במילים אותן לא יכולתי לכתוב
|
אני אומר לעצמי שאני עדיין ילד
מכריח את עצמי להאמין
מכריח את עצמי להיון עדיין ילד
|
הים מתוך השפל גואה
לנצנץ לך בעיניים
|
אבדן? אבדן הוא לא דבר שניתן להסביר... כשאתה מאבד יד אתה מאבד
רק יד, אלא מאבד מגע, מגע עדין שרק לך היה ורק אתה יכול לאבד.
|
לאט לאט כשהתבגרתי אני חושב שהתחלתי להבין שהמים תמיד יהיו
קרים, התחלתי לקפוץ פנימה רק אחרי ששאלתי את אח שלי "איך
המים?" והוא שכבר בפנים ענה לי "טובים!", הם היו עדיין קפואים.
|
"לפחות שניים..." ענה לי הזקן את התשובה האחרונה שציפיתי
לשמוע. "אני יודע שיש שם לפחות שניים אבל אמרת שאתה יודע הכל!
אז כמה כוכבים יש ברקיע?".
|
5.20 זה פנימי של אגד. חזרה לכרטיסים, טוב למען האמת אני לא
ממש יודע למה אני עושה את זה, כן אני זוכר למה אמרתי לעצמי
שאני התחלתי לאסוף אבל זה לא אותו הדבר. ובכל מקרה אז מה אם
אני סתם עוד סטודנט עם אוסף כרטיסים? תואר ראשון זה חשוב
לא??...
|
כל עוד בוערת אש התמיד בנפשו של כל יהודי שיודע כי אל לנו לתת
להיסטוריה לחזור, עלינו להצית באש זו את אבוקת האזהרה הבאה.
|
ואני תוהה בכל זמן ביקורנו איך יכול אדם לחיות במקום בו נרצחה
האנושות. איך יכול אדם לגדל שם את ילדיו, ומה יענה כשיביט אליו
העולל וישאל באותה סקרנות של ילד מה הוא אותו מקום אפור אשר צל
מרחף עליו תמיד?
|
אך המראה המיוחד ביותר היה דווקא עץ אחר. עץ לא גבוה במיוחד
ולא נמוך, לא יפה במיוחד ולא מכוער, לא חדש ולא עתיק, סתם עץ
שגדל לו ביער ללא יחס לאדמה בה הוא נטוע. רק עץ אחד גדל בשטחים
המגודרים של קברי האחים, כאילו הוא ממרה הסכמה שקטה של היער
שלא לגדול באותו מקו
|
בדרך הספקנו לעבור בבית הקברות היהודי, מקום אינסופי כמו המוות
עצמו, המכיל 400,000 קברי יהודים. הזמן כאילו עצר במקום ההוא
מאז ומעולם, והעדות היחידה לעולם שבחוץ כאשר אתה עומד באמצע
יער המצבות היא ההרס שהושאר ע"י נאצים, שנותר גם הוא קפוא
בזמן.
|
והזן האחר הינו זן בעל קליפה שחורה ומתקלפת, וקליפה זו נראית
כאילו העץ כולו מצולק אך אינך יכול להחליט אם שחורות הצלקות או
לבנות, קליפת העץ יוצרת פסיפס חי של המחנה בשילוב האינסופי
שמוביל לאפור, מוביל לאפר. גם גזעים גדועים יש פה באושוויץ,
סתם גזעים גדועים, או
|
ביער גדלים עצים כמותם לא ראיתי מעולם, הם בעלי גזעים עבים
ושחורים (גוון רוב עצי פולין הוא שחור) וענפיהם יורדים תמיד,
מנסים לנחם את האדמה המחוללת - ללא הועיל.
|
על כל יהודי ששר את "התקווה" במחנות ההשמדה או אומר "קדיש" על
קברי האחים, שקורא יזכור על הנרצחים ובוכה על הנספים ואפילו על
כל יהודי שרק מרים ראשו בגאווה על שהוא יהודי, על כל אחד מאלו
מתחזקת עוד קצת חולייה זו של דור ההמשך בשרשרת, שרשרת שלעולם
לא תגדע כל עוד
|
ובאותו זמן כנראה כדור הארץ היה מפסיק להסתובב, כי בלי אנשים
לראות את סיבובו מה הטעם בכך? והאם עץ שנופל באמצע היער משמיע
קול? לא!
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בוא'נה אני נהיה
די טוב בזה!
קומיצה מוצא
ריגושים כשהוא
מחטט באף. |
|
