|
אמא, לרובינו המילה "אמא" מסמלת חמימות - אהבה.
אמא, לחלקינו המילה "אמא" מסמלת איימה ופחד, מילה שרצינו
להגיד, אך תמיד אמרנו לבנאדם הלא נכון.
|
היה הייתה כבשה, דולי שמה. הייתה היא קופצת בשדה, נהנת,
חופשייה. דולי הייתה שמחה. אך יום אחד אדם נורא לקח את דולי
למעבדה, עשה ניסויים "לטובת האדם" כך אנשים אומרים.
שיכפל, הרעיל, פגע, השפיל...
|
וכשסוף סוף הגיע היום המיוחל,
פגישתם הגדולה שרצתה בה נורא
אותו יום של אושר אדיר,
הפך הוא ברגע ליום חשוך וסגריר.
|
מעשה בילד שמלחמה הוא למד, מלחמה לו אמרו עוד מאז שנולד.
ואיך אפשר שלא?! הרי אנחנו כיום חיים ממלחמה אחת למשניה. מלחמה
לדמנו, למוחינו מחדירים כל דקה.
|
סבתא בבית חולים. הגיע הזמן, כבר 80 ומשהו שנה סובלת המסכנה.
סבתא בבית חולים ורק הצלקות שלה יכולות לספר על העבר שלה.
סבתא בבית חולים. כבר לא יודעים בת כמה היא, 80 או 87? מספרים
קטנים, הפרשים גדולים.
|
הוא נשאר שם חודשים, לא זז ולא נע, כי מה לעשות הוא תקוע
באדמה.
עד שיום אחד באה דבורה קטנה והתיישבה על עליו. שוחחה איתו שעות
ארוכות ואירחה לו חברה. והפרח - היה מאושר.
|
אך אם כל אחד יחזיק ידיים, יתחבק, ישחק מחניים, רק עם ילד אחד,
ילד אחד שונה, לא ממש כמוהו...
תנסו לדמיין.. רק תנסו, אני לא מבקשת יותר מדי.
|
Why, oh why god
I think I better off dead
Why, oh why god
you took her away from me
so far... so far away.
|
אני שונאת אותך.
אני אף פעם לא אסלח,
למה את לא נותנת לי להיות מאושרת?
רוצה אמא אחרת!
|
אבל מבחוץ כולם צועקים שזה לא בסדר,
ש"ביחד זה תמיד לבד",
אבל תבינו שלבד זה אף פעם לא יהיה ביחד.
|
דמעות, ישנן דמעות טובות,
ישנן דמעות רעות.
מותר לבכות אמא,
מותר לבכות.
|
הצבא איבד לי אותך,
אני איבדתי את עצמי.
כי הבטחות,
חייבים לקיים.
|
אי אפשר לחיות פה יותר, זה מפחיד, זה נורא.
מאבדת את עצמי,
בתוך ההמון,
מאבדת אתכם,
בתוך התהום,
הלכתי, אולי לא אשוב לעולם...
|
רוצה לשמוח, רוצה לפרוח
לפעמים, היא אפילו רוצה קצת לברוח,
כמו כולם.
|
וכך נשרפה לה אהבת אמת.
כך, כל הקסם שהיה בינינו מת,
ומי ידע שנשיקה כל כך קטנה תשכיח ממך
את אהובתך המחכה...
|
זה כל כך עצוב.
זה כל כך עצוב
כשילדים מתכננים לא לשוב.
זה כל כך עצוב.
|
כולם אומרים: "רוני השתנתה".
הם מנסים לעשות טוב, אבל יוצא להם רק רע.
והם מצהירים: "זה הכל מדאגה..."
אבל כולנו יודעים שזאת לא הסיבה.
|
לפעמים, אני עוצמת את עיני ומדמיינת עולמות,
לפעמים בצבעים ולפעמים, בשחור לבן.
לפעמים, אני מוסיפה אנשים מיוחדים,
לפעמים נחמדים ולפעמים, לא כל כך.
|
למה דווקא לי?
למה דווקא לי עשיתם את זה?
למה דווקא לי?
למה דווקא לי הכאבתם כל כך?
למה שיניתם חיי?
למה דמותכם הזועמת לא יוצאת מעייני?
|
אמרת לי "אל תדאגי, ילדה, אני אף פעם לא אמות!" אך שיקרת.
שקר נוראי, כי הלכת לצבא ולא חזרת בשבילי...
הבטחת לי "תמיד אהיה איתך!" אך שיקרת לי...
אתה נמצא עכשיו עמוק בתוך האדמה, ואני נשארתי, ילדה קטנה
ובודדה.
|
ציפור קטנה על אדן חלוני התיישבה, חברותיה אף הן התאספו לידה.
חשבתי על מה שיחתן יכולה להיות. אולי על בעליהן, ואולי, אולי
על גוזליהן שבקן, וכך כל יום התאספו ציפורים על יד חלוני, כל
יום.
|
ראיתי ציפור מול חלון ביתי. היא הביטה היא בי במבט שטני. צחקה
היא עלי, לגלגה ואמרה: "אני חופשייה".
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
נ
נמ
נמא
נמאס מנחמן
מאומן !!! |
|
