צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

הם מגיעים אליי כולם, לילה אחר לילה. כל הסופרים המבולבלים,
המשוררים מהאולפנא, אבירים ללא שריון, תמרורים שאיבדו את דרכם.
כל אנשי-השוליים של תל אביב, נשמות שניתן לראות רק בחסות
החשיכה, ולא ממש ברור היכן הם מסתתרים כשהם יוצאים מכאן בבוקר.

לא מזמן, החבר'ה מהיחידה תפסו חשוד. הוא תאם לתיאור הטיפוסי של
מתנקשי-עולם. המניאק כמובן הכחיש כל אשמה, אבל מובן שזה לא עזר
לו. היינו בטוחים שזהו, הצלנו את העולם! אנחנו הצלנו את העולם!

זו הייתה התקופה שלפני מבחני הבגרות. אני קמתי בבוקר של יום
חופשי וקראתי עיתון על כוס שוקו. "תינוק בקזחסטאן נולד עם גוף
של אדם מבוגר, התמוטט ומת". נו בוודאי, חשבתי, איך תינוק רך
יכול להסתדר בתוך גוף שכזה.

המסע היה ארוך, במדבר האין סופי. מדבר מתפשט ופולש, יוצא
מהקווים ממש לפי התכנון המובן מאליו. הגעגועים לחיים הגיחו
בראשו בעיצומה של הדרך ללהפוך לעוד גרגיר של חול יבש. התזמון
השתלב באופן חלק וגלי, אך נראה שכבר היה מאוחר מדי.

ה' הסתכל על השעון שלו בחוסר רצון כבר בפעם השביעית באותה
הדקה. שלוש בלילה, והוא ליד המיטה של נורית. היא ישנה בשלווה
מחובקת עם הדובי מתחת לשמיכה החמימה. ה', לעומתה, רטט מעצבים.
הדובי התמים, שנקנה מכיסו כשבוע לפני כן, נראה לו כעת ככלב
שמירה נאמן ואכזרי.

הרדיו הישן במכונית הפיק את צליליי הדואט החדש של בריטני ספירס
ובועז שרעבי, מיד אחרי הפרסומת בה המליץ פואד בן אליעזר לציבור
על הטמפונים המועדפים עליו. ברגע שהתחלתי לפחד כבר הגעתי לים.
עונת מעבר.

מאז לא יצאתי החוצה, ואני כאן כבר כמה עשרות שנים. חי על
פופקורן ומסתובב לי בין המסכים, משקיף מהצד על סיפורים
ועלילות.

רוני הוא האח הקטן שלי. אני בן 18 עם ציונים גבוהים בבגרויות,
רוני בן 11 ועדיין מתקשה להגות משפטים שלמים (לא שזה מפריע
לו). אני מעריץ את רוני ורוצה להיות בדיוק כמוהו כשאני אקטן.

עמדתי שם, רוכסן פתוח, וניסיתי להשתין. דלת דקה ושקופה-למחצה
מאחורי גבי, כמו סכר נייר המתיימר לחסום את מפלי הניאגרה.

כנראה שאורי יושב על הכורסה. כבר אמצע הלילה, והוא צופה בשידור
חוזר של החדשות. אורי בטח שוב רוטן לרקע תמונות מהשטח, ושוב
משחרר לחלל הדירה הריקה את אנחת ה"אחח, מדינה בלי פוטנציאל!"
שלו.

הקימו בית משוגעים
בנו קירות מאוד גבוהים
פן הנורמלי יראה ויבהל קשות
שיש אנשים ללא יומן פגישות

יש לי חברים,
הם מעט מכוערים.
אין להם זרבוב,
ועל הגב לא שעירים.

משיח התקשר אליי היום,
ביקש שאתן לו לבוא.

האזיני ילדה
קול תרועת חצוצרות
בחסות סינתיסייזר מוזל.

מאה גרם אורן
בשקיות מנייר.

את תסעי,
כמבול קטלני,
לא תותירי אחרייך דבר,
רק אותי עם רמ"ז איברים.

הנח יד על בטנה
ותרגיש, הוא בועט!
מאגרף ונושך
כי נכנס בה השד

גברת נכבדה,
מדובר בפשרה,
נא לחתום בתחתית התהום ולצלם בחמישה עותקים:

נשמה,
ציפור כלואה בכלוב
עפר ואדמה,
בונים קליפה מקטלוג כתוב

"שפר הופעתך חייל
שומר בהופעה חיה"
לוחש לי המפקד האמיתי.

לא בריא למות על בטן ריקה
קח עמך סוודר לגיהנום

תוך צרצור צירים
שלא שומנו
מזה דורות
תתגלה בפניי ירושת אבותיי

עוד סיגר מפואר יעזור לי עכשיו
אולי אספיק למות לי מסרטן
בטרם יסללו מזפת ריאותיי את הכביש החדש לדמשק.

כלים של שש-בש,
משחק של אבולוציה

נסיכה,
הכי חזקה בעולם.
ביד רמה שולטת,
משחקת בכולם.

בפתח ביתה
עם הפנים למכונית
מסכמים רגשות
בנשיקה קטלנית

אי בודד בדמות ספסל רועד
סכך הקוקוס של אטליז עתיק

מכוניות עומדות
מלפני מאחוריי ומצדדיי
ואני הוא העומד.

אפילו לא קיוסק.
עם מוכר משופם שאל נגד כולם יאשים רק אותך בסחיבת פחיות,
או לא להיות,
לכל הפחות.

רגל בגן עדן
גוף נשאר בודד על אדמה
מערבולות סוחפות בתוך המוח
משתחררת לאוויר, הנשמה

הולכים יחפים בשדה קוצים
שדה חד סיטרי בלבד
רק לכיוון הסוף
לשם כולם מובלים

מברשות מסתובבות, מסירות זבל-עופות מהשמשה הקדמית
ואבן חצץ מהלב. אמנם אבן קטנה, אך זה עשוי להספיק
כדי להתחיל ולגלגל את המפולת

בעיטה בשולחן
מפני שהוא האשם
בתפזורת קרשים
הנהפכה לשלם

הודעה לעיתונות,
מפי המלאך אדמיאל:

אני רואה אותה. היא שרועה שני מטר לידי. כן, רחוקה עד אין סוף.
הם לא יתנו לי לחבק אותה. הם. הם כיתרו אותה בגדר בלתי נראית,
מותירים אותי אלמן, יתום ומחוסר בית.

אני מגלגל מרק-עוף בנייר.
אין צורך במצית או בגפרור, יש לי כבר מספיק אש. אמנם עכשיו יום
כיפור, אבל הבטן שלי כבר בל"ג בעומר.