צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

עד אז הכול היה כל כך טוב. הייתי אחת כזאת... אחת שיש לה הכל,
מן חיים נהדרים, בלתי אפשריים, שברור שחייבים להיפסק מתישהו.
חיים מושלמים (או שאולי רק היום, ממרחק נצח שלא ארך אפילו שנה
הדברים נראים קצת אחרת?). אבל אז אפילו לא טרחתי להיות מאושרת.

כנראה שמשהו מלהגיו של רועי חדר דרך עיניי העצומות, כי פתאום
ראיתי מולי תמונה של שביל ארוך ויפהפה, נפרש בין עצים וגבעות,
בתוך נוף פסטורלי ושונה לחלוטין מהמדבר בו היינו. ואני צועד על
השביל, לא רואה מה יש מעבר לעיקול הבא, אבל בכל זאת ממשיך
לצעוד.

זה האושר אותו הם כולם מחפשים
בשביל עצמם או בשביל אחרים.

החלטתי לכתוב
סתם, איזה משהו.

הם כתבו כבר הכל-
אתה רק גוש בשר
שעובר פה בדרך
(או אולי כבר עבר).

יום אחד,
בלי שום אזהרה,
זה יקרה.
יום אחד, העולם ישתנה.

כשהשמש תמשיך את מסעה בשמיים
תהיה הנערה בדרכה אליו, ובינתיים,
גם הוא יתרגש, יחכה לבואה.
אולי הפעם זאת תהיה אהבה.

כי נמאס להיות אני
בעולם בו יש כולם.

מזמן מסיכה לי קניתי,
צבעונית, חייכנית ויפה.

תוך שניות ארגיש מנותקת,
אחרי האשליות של עצמי נסחפת
ואעשה את עצמי נהנית, מרותקת, מתעניינת.

הכל פה נהדר, באמת שנפלא.

השמיים פה כחולים,
שטים בהם עננים
וגם אם לפעמים הם אפורים,
הם נוגים ולא מיואשים.

שממה פה עכשיו.
הכל כבר חלף
והשאר עוד לא בא.

כל דבר שיש סיכוי שיביא לאושר, או שהוא לא יקרה או שהוא לא
יביא לאושר. או במקרה הכי גרוע הוא יביא משהו שנראה כמו אושר
והאומללות תחזור ותהיה יותר נוראית מתמיד.

דווקא הגעתי למסקנה שאם אני אפול יהיה מי שינסה לתפוס אותי,
אולי אפילו כמה, אבל זה לא מה שיעזור לי.