ופתאום עטפה אותי אהבה גדולה, לאשה, לנערה, ששהתה לצידי זמן
קצר כל כך, וכבר התעלמה מהבעיות שלה, והשתתפה איתי בצחוקים,
כאילו הבנו בלי להידבר, שאת החושך יש לגרש.
בבוקר לא ראיתי אותה, נבהלתי, וישר רצתי אל המקלחת. היא היתה
שם מסתבנת אולי באלף סבונים.
אחותי,
|